איוב 7
| הלא צבא לאנוש על ארץ וכימי שכיר ימיו׃ | 1 |
“Isn’t a man forced to labour on earth? Aren’t his days like the days of a hired hand?
| כעבד ישאף צל וכשכיר יקוה פעלו׃ | 2 |
As a servant who earnestly desires the shadow, as a hireling who looks for his wages,
| כן הנחלתי לי ירחי שוא ולילות עמל מנו לי׃ | 3 |
so I am made to possess months of misery, wearisome nights are appointed to me.
| אם שכבתי ואמרתי מתי אקום ומדד ערב ושבעתי נדדים עדי נשף׃ | 4 |
When I lie down, I say, ‘When will I arise, and the night be gone?’ I toss and turn until the dawning of the day.
| לבש בשרי רמה וגיש עפר עורי רגע וימאס׃ | 5 |
My flesh is clothed with worms and clods of dust. My skin closes up, and breaks out afresh.
| ימי קלו מני ארג ויכלו באפס תקוה׃ | 6 |
My days are swifter than a weaver’s shuttle, and are spent without hope.
| זכר כי רוח חיי לא תשוב עיני לראות טוב׃ | 7 |
Oh remember that my life is a breath. My eye will no more see good.
| לא תשורני עין ראי עיניך בי ואינני׃ | 8 |
The eye of him who sees me will see me no more. Your eyes will be on me, but I will not be.
| כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה׃ (Sheol h7585) | 9 |
As the cloud is consumed and vanishes away, so he who goes down to Sheol will come up no more. (Sheol h7585)
| לא ישוב עוד לביתו ולא יכירנו עוד מקמו׃ | 10 |
He will return no more to his house, neither will his place know him any more.
| גם אני לא אחשך פי אדברה בצר רוחי אשיחה במר נפשי׃ | 11 |
“Therefore I will not keep silent. I will speak in the anguish of my spirit. I will complain in the bitterness of my soul.
| הים אני אם תנין כי תשים עלי משמר׃ | 12 |
Am I a sea, or a sea monster, that you put a guard over me?
| כי אמרתי תנחמני ערשי ישא בשיחי משכבי׃ | 13 |
When I say, ‘My bed will comfort me. My couch will ease my complaint,’
| וחתתני בחלמות ומחזינות תבעתני׃ | 14 |
then you scare me with dreams and terrify me through visions,
| ותבחר מחנק נפשי מות מעצמותי׃ | 15 |
so that my soul chooses strangling, death rather than my bones.
| מאסתי לא לעלם אחיה חדל ממני כי הבל ימי׃ | 16 |
I loathe my life. I don’t want to live forever. Leave me alone, for my days are but a breath.
| מה אנוש כי תגדלנו וכי תשית אליו לבך׃ | 17 |
What is man, that you should magnify him, that you should set your mind on him,
| ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו׃ | 18 |
that you should visit him every morning, and test him every moment?
| כמה לא תשעה ממני לא תרפני עד בלעי רקי׃ | 19 |
How long will you not look away from me, nor leave me alone until I swallow down my spittle?
| חטאתי מה אפעל לך נצר האדם למה שמתני למפגע לך ואהיה עלי למשא׃ | 20 |
If I have sinned, what do I do to you, you watcher of men? Why have you set me as a mark for you, so that I am a burden to myself?
| ומה לא תשא פשעי ותעביר את עוני כי עתה לעפר אשכב ושחרתני ואינני׃ | 21 |
Why do you not pardon my disobedience, and take away my iniquity? For now will I lie down in the dust. You will seek me diligently, but I will not be.”
