איוב 7

1 הלא צבא לאנוש על ארץ וכימי שכיר ימיו׃

Does not man have hard labor on earth? Are not his days like the days of a hired man?

2 כעבד ישאף צל וכשכיר יקוה פעלו׃

Like a slave earnestly desires the shadows of evening, like a hired man looks for his wages—

3 כן הנחלתי לי ירחי שוא ולילות עמל מנו לי׃

so I have been made to endure months of misery; I have been given trouble-filled nights.

4 אם שכבתי ואמרתי מתי אקום ומדד ערב ושבעתי נדדים עדי נשף׃

When I lie down, I say to myself, 'When will I get up and when will the night be gone?' I am full of tossing to and fro until the day's dawning.

5 לבש בשרי רמה וגיש עפר עורי רגע וימאס׃

My flesh is clothed with worms and clods of dust; the sores in my skin harden up and then dissolve and run afresh.

6 ימי קלו מני ארג ויכלו באפס תקוה׃

My days are swifter than a weaver's shuttle; they pass without hope.

7 זכר כי רוח חיי לא תשוב עיני לראות טוב׃

God, call to mind that my life is only a breath; my eye will no more see good.

8 לא תשורני עין ראי עיניך בי ואינני׃

The eye of God, who sees me, will see me no more; God's eyes will be on me, but I will not exist.

9 כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה׃ (Sheol h7585)

As a cloud is consumed and vanishes away, so he who goes down to Sheol will come up no more. (Sheol h7585)

10 לא ישוב עוד לביתו ולא יכירנו עוד מקמו׃

He will return no more to his house; neither will his place know him again.

11 גם אני לא אחשך פי אדברה בצר רוחי אשיחה במר נפשי׃

Therefore I will not restrain my mouth; I will speak in the anguish of my spirit; I will complain in the bitterness of my soul.

12 הים אני אם תנין כי תשים עלי משמר׃

Am I the sea or a sea monster that you place a guard over me?

13 כי אמרתי תנחמני ערשי ישא בשיחי משכבי׃

When I say, 'My bed will comfort me, and my couch will ease my complaint,'

14 וחתתני בחלמות ומחזינות תבעתני׃

then you scare me with dreams and terrify me through visions,

15 ותבחר מחנק נפשי מות מעצמותי׃

so that I would choose strangling and death rather than preserving these bones of mine.

16 מאסתי לא לעלם אחיה חדל ממני כי הבל ימי׃

I loathe my life; I would not wish to always be alive; let me alone for my days are useless.

17 מה אנוש כי תגדלנו וכי תשית אליו לבך׃

What is man that you should pay attention to him, that you should set your mind on him,

18 ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו׃

that you should observe him every morning and test him every moment?

19 כמה לא תשעה ממני לא תרפני עד בלעי רקי׃

How long will it be before you look away from me, before you let me alone long enough for me to swallow down my own saliva?

20 חטאתי מה אפעל לך נצר האדם למה שמתני למפגע לך ואהיה עלי למשא׃

Even if I have sinned, what would that do to you, you who watch men? Why have you made a target of me, so that I am a burden for you?

21 ומה לא תשא פשעי ותעביר את עוני כי עתה לעפר אשכב ושחרתני ואינני׃

Why do you not pardon my transgression and take away my iniquity? For now will I lie down in the dust; you will seek me carefully, but I will not exist.”