איוב 7
| הלא צבא לאנוש על ארץ וכימי שכיר ימיו׃ | 1 |
Is there not an appointed time to man upon earth? are not his days also like the days of a worker?
| כעבד ישאף צל וכשכיר יקוה פעלו׃ | 2 |
As a servant earnestly desires the shadow, and as a worker looks for the reward of his work:
| כן הנחלתי לי ירחי שוא ולילות עמל מנו לי׃ | 3 |
So am I made to possess months of vanity, and wearisome nights are appointed to me.
| אם שכבתי ואמרתי מתי אקום ומדד ערב ושבעתי נדדים עדי נשף׃ | 4 |
When I lie down, I say, When shall I arise, and the night be gone? and I am full of tossings back and forth unto the dawning of the day.
| לבש בשרי רמה וגיש עפר עורי רגע וימאס׃ | 5 |
My flesh is clothed with worms and clods of dust; my skin is broken, and become loathsome.
| ימי קלו מני ארג ויכלו באפס תקוה׃ | 6 |
My days are swifter than a weaver's shuttle, and are spent without hope.
| זכר כי רוח חיי לא תשוב עיני לראות טוב׃ | 7 |
O remember that my life is wind: mine eye shall no more see good.
| לא תשורני עין ראי עיניך בי ואינני׃ | 8 |
The eye of him that has seen me shall see me no more: your eyes are upon me, and I am not.
| כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה׃ (Sheol h7585) | 9 |
As the cloud is consumed and vanishes away: so he that goes down to the grave shall come up no more. (Sheol h7585)
| לא ישוב עוד לביתו ולא יכירנו עוד מקמו׃ | 10 |
He shall return no more to his house, neither shall his place know him any more.
| גם אני לא אחשך פי אדברה בצר רוחי אשיחה במר נפשי׃ | 11 |
Therefore I will not refrain my mouth; I will speak in the anguish of my spirit; I will complain in the bitterness of my soul.
| הים אני אם תנין כי תשים עלי משמר׃ | 12 |
Am I a sea, or a whale, that you set a watch over me?
| כי אמרתי תנחמני ערשי ישא בשיחי משכבי׃ | 13 |
When I say, My bed shall comfort me, my couch shall ease my complaints;
| וחתתני בחלמות ומחזינות תבעתני׃ | 14 |
Then you scare me with dreams, and terrify me through visions:
| ותבחר מחנק נפשי מות מעצמותי׃ | 15 |
So that my soul chooses strangling, and death rather than my life.
| מאסתי לא לעלם אחיה חדל ממני כי הבל ימי׃ | 16 |
I loathe it; I would not live always: let me alone; for my days are vanity.
| מה אנוש כי תגדלנו וכי תשית אליו לבך׃ | 17 |
What is man, that you should magnify him? and that you should set your heart upon him?
| ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו׃ | 18 |
And that you should visit him every morning, and try him every moment?
| כמה לא תשעה ממני לא תרפני עד בלעי רקי׃ | 19 |
How long will you not depart from me, nor let me alone till I swallow down my spittle?
| חטאתי מה אפעל לך נצר האדם למה שמתני למפגע לך ואהיה עלי למשא׃ | 20 |
I have sinned; what shall I do unto you, O you preserver of men? why have you set me as a mark against you, so that I am a burden to myself?
| ומה לא תשא פשעי ותעביר את עוני כי עתה לעפר אשכב ושחרתני ואינני׃ | 21 |
And why do you not pardon my transgression, and take away my iniquity? for now shall I sleep in the dust; and you shall seek me in the morning, but I shall not be.
