איוב 7
| הלא צבא לאנוש על ארץ וכימי שכיר ימיו׃ | 1 |
“Isn't life for human beings like serving a sentence of hard labor? Don't their days pass like those of a hired laborer?
| כעבד ישאף צל וכשכיר יקוה פעלו׃ | 2 |
Like some slave longing for a bit of shade, like a hired hand anxiously waiting for pay day,
| כן הנחלתי לי ירחי שוא ולילות עמל מנו לי׃ | 3 |
I've been given months of emptiness and nights of misery.
| אם שכבתי ואמרתי מתי אקום ומדד ערב ושבעתי נדדים עדי נשף׃ | 4 |
When I go to bed I ask, ‘When shall I get up?’ But the night goes on and on, and I toss and turn until dawn.
| לבש בשרי רמה וגיש עפר עורי רגע וימאס׃ | 5 |
My body is covered with maggots and caked in dirt; my skin is cracked, with oozing sores.
| ימי קלו מני ארג ויכלו באפס תקוה׃ | 6 |
My days pass quicker than a weaver's shuttle and they come to an end without hope.
| זכר כי רוח חיי לא תשוב עיני לראות טוב׃ | 7 |
Remember that my life is just a breath; I will not see happiness again.
| לא תשורני עין ראי עיניך בי ואינני׃ | 8 |
Those watching me won't see me anymore; your eyes will be looking for me, but I will be gone.
| כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה׃ (Sheol h7585) | 9 |
When a cloud disappears, it's gone, just as anyone who goes down to Sheol does not come back up. (Sheol h7585)
| לא ישוב עוד לביתו ולא יכירנו עוד מקמו׃ | 10 |
They will never return home, and the people they knew will forget them.
| גם אני לא אחשך פי אדברה בצר רוחי אשיחה במר נפשי׃ | 11 |
So, no, I won't hold my tongue—I will speak in the agony of my spirit; I will complain in the bitterness of my soul.
| הים אני אם תנין כי תשים עלי משמר׃ | 12 |
Am I the sea or a sea monster that you have to guard me?
| כי אמרתי תנחמני ערשי ישא בשיחי משכבי׃ | 13 |
If I tell myself, ‘I'll feel better if I lie down in my bed,’ or ‘it will help me to lie down on my couch,’
| וחתתני בחלמות ומחזינות תבעתני׃ | 14 |
then you scare me so much with dreams and terrify me with visions
| ותבחר מחנק נפשי מות מעצמותי׃ | 15 |
that I would rather be strangled—I would rather die than become just a bag of bones.
| מאסתי לא לעלם אחיה חדל ממני כי הבל ימי׃ | 16 |
I hate my life! I know I won't live long. Leave me alone because my life is just a breath.
| מה אנוש כי תגדלנו וכי תשית אליו לבך׃ | 17 |
Why are human beings so important to you; why are you so concerned about them
| ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו׃ | 18 |
that you inspect them every morning and test them every moment? Won't you ever stop staring at me?
| כמה לא תשעה ממני לא תרפני עד בלעי רקי׃ | 19 |
Won't you ever leave me alone long enough to catch my breath?
| חטאתי מה אפעל לך נצר האדם למה שמתני למפגע לך ואהיה עלי למשא׃ | 20 |
What have I done wrong? What have I done to you, Watcher of Humanity? Why have you made me your target, so that I'm a burden even to myself?
| ומה לא תשא פשעי ותעביר את עוני כי עתה לעפר אשכב ושחרתני ואינני׃ | 21 |
If so why don't you pardon my sins, and take away my guilt? Right now I'm going to lie down in the dust, and though you will look for me, I will be gone.”
