איוב 7
| הלא צבא לאנוש על ארץ וכימי שכיר ימיו׃ | 1 |
The life of man upon earth is a warfare, and his days are like the days of a hireling.
| כעבד ישאף צל וכשכיר יקוה פעלו׃ | 2 |
As a servant longeth for the shade, as the hireling looketh for the end of his work;
| כן הנחלתי לי ירחי שוא ולילות עמל מנו לי׃ | 3 |
So I also have had empty months, and have numbered to myself wearisome nights.
| אם שכבתי ואמרתי מתי אקום ומדד ערב ושבעתי נדדים עדי נשף׃ | 4 |
If I lie down to sleep, I shall say: When shall arise? and again I shall look for the evening, and shall be filled with sorrows even till darkness.
| לבש בשרי רמה וגיש עפר עורי רגע וימאס׃ | 5 |
My flesh is clothed with rottenness and the filth of dust, my skin is withered and drawn together.
| ימי קלו מני ארג ויכלו באפס תקוה׃ | 6 |
My days have passed more swiftly than the web is cut by the weaver, and are consumed without any hope.
| זכר כי רוח חיי לא תשוב עיני לראות טוב׃ | 7 |
Remember that my life is but wind, and my eyes shall not return to see good things.
| לא תשורני עין ראי עיניך בי ואינני׃ | 8 |
Nor shall the sight of man behold me: thy eyes are upon me, and I shall be no more.
| כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה׃ (Sheol h7585) | 9 |
As a cloud is consumed, and passeth away: so he that shall go down to hell shall not come up. (Sheol h7585)
| לא ישוב עוד לביתו ולא יכירנו עוד מקמו׃ | 10 |
Nor shall he return my more into his house, neither shall his place know him any more.
| גם אני לא אחשך פי אדברה בצר רוחי אשיחה במר נפשי׃ | 11 |
Wherefore I will not spare my month, I will speak in the affliction of my spirit: I will talk with the bitterness of my soul.
| הים אני אם תנין כי תשים עלי משמר׃ | 12 |
Am I a sea, or a whale, that thou hast enclosed me in a prison?
| כי אמרתי תנחמני ערשי ישא בשיחי משכבי׃ | 13 |
If I say: My bed shall comfort me, and I shall be relieved speaking with myself on my couch:
| וחתתני בחלמות ומחזינות תבעתני׃ | 14 |
Thou wilt frighten me with dreams and terrify me with visions.
| ותבחר מחנק נפשי מות מעצמותי׃ | 15 |
So that my soul rather chooseth hanging, and my bones death.
| מאסתי לא לעלם אחיה חדל ממני כי הבל ימי׃ | 16 |
I have done with hope, I shall now live no longer: spare me, for my days are nothing.
| מה אנוש כי תגדלנו וכי תשית אליו לבך׃ | 17 |
What is a man that thou shouldst magnify him? or why dost thou set thy heart upon him?
| ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו׃ | 18 |
Thou visitest him early in the morning, and thou provest him suddenly.
| כמה לא תשעה ממני לא תרפני עד בלעי רקי׃ | 19 |
How long wilt thou not spare me, nor suffer me to swallow down my spittle?
| חטאתי מה אפעל לך נצר האדם למה שמתני למפגע לך ואהיה עלי למשא׃ | 20 |
I have sinned: what shall I do to thee, O keeper of men? why hast thou set me opposite to thee, and I am become burdensome to myself?
| ומה לא תשא פשעי ותעביר את עוני כי עתה לעפר אשכב ושחרתני ואינני׃ | 21 |
Why dost thou not remove my sin, and why dost thou not take away my iniquity? Behold now I shall sleep in the dust: and if thou seek me in the morning, I shall not be.
