איוב 7
| הלא צבא לאנוש על ארץ וכימי שכיר ימיו׃ | 1 |
The life of a man on the earth is a battle, and his days are like the days of a hired hand.
| כעבד ישאף צל וכשכיר יקוה פעלו׃ | 2 |
Just as a servant desires the shade, and just as the hired hand looks forward to the end of his work,
| כן הנחלתי לי ירחי שוא ולילות עמל מנו לי׃ | 3 |
so also have I had empty months and have counted my burdensome nights.
| אם שכבתי ואמרתי מתי אקום ומדד ערב ושבעתי נדדים עדי נשף׃ | 4 |
If I lie down to sleep, I will say, “When will I rise?” And next I will hope for the evening and will be filled with sorrows even until darkness.
| לבש בשרי רמה וגיש עפר עורי רגע וימאס׃ | 5 |
My flesh is clothed with particles of rottenness and filth; my skin is dried up and tightened.
| ימי קלו מני ארג ויכלו באפס תקוה׃ | 6 |
My days have passed by more quickly than threads are cut by a weaver, and they have been consumed without any hope.
| זכר כי רוח חיי לא תשוב עיני לראות טוב׃ | 7 |
Remember that my life is wind, and my eye will not return to see good things.
| לא תשורני עין ראי עיניך בי ואינני׃ | 8 |
Neither will the sight of man gaze upon me; your eyes are upon me, and I will not endure.
| כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה׃ (Sheol h7585) | 9 |
Just as a cloud is consumed and passes away, so he who descends to hell will not ascend. (Sheol h7585)
| לא ישוב עוד לביתו ולא יכירנו עוד מקמו׃ | 10 |
He will not return again to his house, nor will his own place know him any longer.
| גם אני לא אחשך פי אדברה בצר רוחי אשיחה במר נפשי׃ | 11 |
And because of this, I will not restrain my mouth. I will speak in the affliction of my spirit. I will converse from the bitterness of my soul.
| הים אני אם תנין כי תשים עלי משמר׃ | 12 |
Am I an ocean or a whale, that you have encircled me in a prison?
| כי אמרתי תנחמני ערשי ישא בשיחי משכבי׃ | 13 |
If I say, “My bed will comfort me, and I will find rest, speaking with myself on my blanket,”
| וחתתני בחלמות ומחזינות תבעתני׃ | 14 |
then you will frighten me with dreams, and strike dread through visions,
| ותבחר מחנק נפשי מות מעצמותי׃ | 15 |
so that, because of these things, my soul would choose hanging, and my bones, death.
| מאסתי לא לעלם אחיה חדל ממני כי הבל ימי׃ | 16 |
I despair; by no means will I live any longer. Spare me, for my days are nothing.
| מה אנוש כי תגדלנו וכי תשית אליו לבך׃ | 17 |
What is man, that you should praise him? Or why do you place your heart near him?
| ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו׃ | 18 |
You visit him at dawn, and you test him unexpectedly.
| כמה לא תשעה ממני לא תרפני עד בלעי רקי׃ | 19 |
How long will you not spare me, nor release me to ingest my saliva?
| חטאתי מה אפעל לך נצר האדם למה שמתני למפגע לך ואהיה עלי למשא׃ | 20 |
I have sinned; what should I do for you, O keeper of men? Why have you set me against you, so that I have become burdensome even to myself?
| ומה לא תשא פשעי ותעביר את עוני כי עתה לעפר אשכב ושחרתני ואינני׃ | 21 |
Why do you not steal away my sin, and why do you not sweep away my iniquity? Behold, now I will sleep in the dust, and if you seek me in the morning, I will not remain.
