איוב 7

1 הלא צבא לאנוש על ארץ וכימי שכיר ימיו׃

“Is not man consigned to labor on earth? Are not his days like those of a hired hand?

2 כעבד ישאף צל וכשכיר יקוה פעלו׃

Like a slave he longs for shade; like a hireling he waits for his wages.

3 כן הנחלתי לי ירחי שוא ולילות עמל מנו לי׃

So I am allotted months of futility, and nights of misery are appointed me.

4 אם שכבתי ואמרתי מתי אקום ומדד ערב ושבעתי נדדים עדי נשף׃

When I lie down I think: ‘When will I get up?’ But the night drags on, and I toss and turn until dawn.

5 לבש בשרי רמה וגיש עפר עורי רגע וימאס׃

My flesh is clothed with worms and encrusted with dirt; my skin is cracked and festering.

6 ימי קלו מני ארג ויכלו באפס תקוה׃

My days are swifter than a weaver’s shuttle; they come to an end without hope.

7 זכר כי רוח חיי לא תשוב עיני לראות טוב׃

Remember that my life is but a breath. My eyes will never again see happiness.

8 לא תשורני עין ראי עיניך בי ואינני׃

The eye that beholds me will no longer see me. You will look for me, but I will be no more.

9 כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה׃ (Sheol h7585)

As a cloud vanishes and is gone, so he who goes down to Sheol does not come back up. (Sheol h7585)

10 לא ישוב עוד לביתו ולא יכירנו עוד מקמו׃

He never returns to his house; his place remembers him no more.

11 גם אני לא אחשך פי אדברה בצר רוחי אשיחה במר נפשי׃

Therefore I will not restrain my mouth; I will speak in the anguish of my spirit; I will complain in the bitterness of my soul.

12 הים אני אם תנין כי תשים עלי משמר׃

Am I the sea, or the monster of the deep, that You must keep me under guard?

13 כי אמרתי תנחמני ערשי ישא בשיחי משכבי׃

When I think my bed will comfort me and my couch will ease my complaint,

14 וחתתני בחלמות ומחזינות תבעתני׃

then You frighten me with dreams and terrify me with visions,

15 ותבחר מחנק נפשי מות מעצמותי׃

so that I would prefer strangling and death over my life in this body.

16 מאסתי לא לעלם אחיה חדל ממני כי הבל ימי׃

I loathe my life! I would not live forever. Leave me alone, for my days are but a breath.

17 מה אנוש כי תגדלנו וכי תשית אליו לבך׃

What is man that You should exalt him, that You should set Your heart upon him,

18 ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו׃

that You attend to him every morning, and test him every moment?

19 כמה לא תשעה ממני לא תרפני עד בלעי רקי׃

Will You never look away from me, or leave me alone to swallow my spittle?

20 חטאתי מה אפעל לך נצר האדם למה שמתני למפגע לך ואהיה עלי למשא׃

If I have sinned, what have I done to You, O watcher of mankind? Why have You made me Your target, so that I am a burden to You?

21 ומה לא תשא פשעי ותעביר את עוני כי עתה לעפר אשכב ושחרתני ואינני׃

Why do You not pardon my transgression and take away my iniquity? For soon I will lie down in the dust; You will seek me, but I will be no more.”