איוב 7
| הלא צבא לאנוש על ארץ וכימי שכיר ימיו׃ | 1 |
Zdaliž nemá vyměřeného času člověk na zemi? A dnové jeho jako dnové nájemníka.
| כעבד ישאף צל וכשכיר יקוה פעלו׃ | 2 |
Jako služebník, kterýž touží po stínu, a jako nájemník, jenž očekává skonání díla svého:
| כן הנחלתי לי ירחי שוא ולילות עמל מנו לי׃ | 3 |
Tak jsou mi dědičně přivlastněni měsícové marní, a noci plné trápení jsou mi odečteny.
| אם שכבתי ואמרתי מתי אקום ומדד ערב ושבעתי נדדים עדי נשף׃ | 4 |
Jestliže ležím, říkám: Kdy vstanu? A pomine noc? Tak pln bývám myšlení až do svitání.
| לבש בשרי רמה וגיש עפר עורי רגע וימאס׃ | 5 |
Tělo mé odíno jest červy a strupem i prachem, kůže má puká se a rozpouští.
| ימי קלו מני ארג ויכלו באפס תקוה׃ | 6 |
Dnové moji rychlejší byli nežli člunek tkadlce, nebo stráveni jsou bez prodlení.
| זכר כי רוח חיי לא תשוב עיני לראות טוב׃ | 7 |
Rozpomeň se, ó Pane, že jako vítr jest život můj, a oko mé že více neuzří dobrých věcí,
| לא תשורני עין ראי עיניך בי ואינני׃ | 8 |
Aniž mne spatří oko, jenž mne vídalo. Oči tvé budou ke mně, a mne již nebude.
| כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה׃ (Sheol h7585) | 9 |
Jakož oblak hyne a mizí, tak ten, kterýž sstupuje do hrobu, nevystoupí zase, (Sheol h7585)
| לא ישוב עוד לביתו ולא יכירנו עוד מקמו׃ | 10 |
Aniž se opět navrátí do domu svého, aniž ho již více pozná místo jeho.
| גם אני לא אחשך פי אדברה בצר רוחי אשיחה במר נפשי׃ | 11 |
Protož nemohuť já zdržeti úst svých, mluvím v ssoužení ducha svého, naříkám v hořkosti duše své.
| הים אני אם תנין כי תשים עלי משמר׃ | 12 |
Zdali jsem já mořem čili velrybem, že jsi mne stráží osadil?
| כי אמרתי תנחמני ערשי ישא בשיחי משכבי׃ | 13 |
Když myslím: Potěší mne lůže mé, poodejme naříkání mého postel má:
| וחתתני בחלמות ומחזינות תבעתני׃ | 14 |
Tedy mne strašíš sny, a viděními děsíš mne,
| ותבחר מחנק נפשי מות מעצמותי׃ | 15 |
Tak že sobě zvoluje zaškrcení duše má, a smrt nad život.
| מאסתי לא לעלם אחיה חדל ממני כי הבל ימי׃ | 16 |
Mrzí mne, nebuduť déle živ. Poodstupiž ode mne, nebo marní jsou dnové moji.
| מה אנוש כי תגדלנו וכי תשית אליו לבך׃ | 17 |
Co jest člověk, že ho sobě tak vážíš, a že tak o něj pečuješ?
| ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו׃ | 18 |
A že ho navštěvuješ každého jitra, a každé chvíle jej zkušuješ?
| כמה לא תשעה ממני לא תרפני עד בלעי רקי׃ | 19 |
Dokudž se neodvrátíš ode mne, a nedáš mi aspoň polknouti mé sliny?
| חטאתי מה אפעל לך נצר האדם למה שמתני למפגע לך ואהיה עלי למשא׃ | 20 |
Zhřešil jsem, což mám učiniti, ó strážce lidský? Proč jsi mne položil za cíl sobě, tak abych sám sobě byl břemenem?
| ומה לא תשא פשעי ותעביר את עוני כי עתה לעפר אשכב ושחרתני ואינני׃ | 21 |
Nýbrž proč neodejmeš přestoupení mého, a neodpustíš nepravosti mé? Nebo již v zemi lehnu. Potom bys mne i pilně hledal, nebude mne.
