איוב 6
| ויען איוב ויאמר׃ | 1 |
Respondens autem Iob, dixit:
| לו שקול ישקל כעשי והיתי במאזנים ישאו יחד׃ | 2 |
Utinam appenderentur peccata mea, quibus iram merui: et calamitas, quam patior, in statera.
| כי עתה מחול ימים יכבד על כן דברי לעו׃ | 3 |
Quasi arena maris hæc gravior appareret: unde et verba mea dolore sunt plena:
| כי חצי שדי עמדי אשר חמתם שתה רוחי בעותי אלוה יערכוני׃ | 4 |
Quia sagittæ Domini in me sunt, quarum indignatio ebibit spiritum meum, et terrores Domini militant contra me.
| הינהק פרא עלי דשא אם יגעה שור על בלילו׃ | 5 |
Numquid rugiet onager cum habuerit herbam? aut mugiet bos cum ante præsepe plenum steterit?
| היאכל תפל מבלי מלח אם יש טעם בריר חלמות׃ | 6 |
Aut poterit comedi insulsum, quod non est sale conditum? aut potest aliquis gustare, quod gustatum affert mortem?
| מאנה לנגוע נפשי המה כדוי לחמי׃ | 7 |
Quæ prius nolebat tangere anima mea, nunc præ angustia, cibi mei sunt.
| מי יתן תבוא שאלתי ותקותי יתן אלוה׃ | 8 |
Quis det ut veniat petitio mea: et quod expecto, tribuat mihi Deus?
| ויאל אלוה וידכאני יתר ידו ויבצעני׃ | 9 |
Et qui cœpit, ipse me conterat: solvat manum suam, et succidat me?
| ותהי עוד נחמתי ואסלדה בחילה לא יחמול כי לא כחדתי אמרי קדוש׃ | 10 |
Et hæc mihi sit consolatio ut affligens me dolore, non parcat, nec contradicam sermonibus Sancti.
| מה כחי כי איחל ומה קצי כי אאריך נפשי׃ | 11 |
Quæ est enim fortitudo mea ut sustineam? aut quis finis meus, ut patienter agam?
| אם כח אבנים כחי אם בשרי נחוש׃ | 12 |
Nec fortitudo lapidum fortitudo mea, nec caro mea ænea est.
| האם אין עזרתי בי ותשיה נדחה ממני׃ | 13 |
Ecce, non est auxilium mihi in me, et necessarii quoque mei recesserunt a me.
| למס מרעהו חסד ויראת שדי יעזוב׃ | 14 |
Qui tollit ab amico suo misericordiam, timorem Domini derelinquit.
| אחי בגדו כמו נחל כאפיק נחלים יעברו׃ | 15 |
Fratres mei præterierunt me, sicut torrens qui raptim transit in convallibus.
| הקדרים מני קרח עלימו יתעלם שלג׃ | 16 |
Qui timent pruinam, irruet super eos nix.
| בעת יזרבו נצמתו בחמו נדעכו ממקומם׃ | 17 |
Tempore, quo fuerint dissipati, peribunt: et ut incaluerit, solventur de loco suo.
| ילפתו ארחות דרכם יעלו בתהו ויאבדו׃ | 18 |
Involutæ sunt semitæ gressuum eorum: ambulabunt in vacuum, et peribunt.
| הביטו ארחות תמא הליכת שבא קוו למו׃ | 19 |
Considerate semitas Thema, itinera Saba, et expectate paulisper.
| בשו כי בטח באו עדיה ויחפרו׃ | 20 |
Confusi sunt, quia speravi: venerunt quoque usque ad me, et pudore cooperti sunt.
| כי עתה הייתם לא תראו חתת ותיראו׃ | 21 |
Nunc venistis: et modo videntes plagam meam timetis.
| הכי אמרתי הבו לי ומכחכם שחדו בעדי׃ | 22 |
Numquid dixi: Afferte mihi, et de substantia vestra donate mihi?
| ומלטוני מיד צר ומיד עריצים תפדוני׃ | 23 |
Vel, Liberate me de manu hostis, et de manu robustorum eruite me?
| הורוני ואני אחריש ומה שגיתי הבינו לי׃ | 24 |
Docete me, et ego tacebo: et siquid forte ignoravi, instruite me.
| מה נמרצו אמרי ישר ומה יוכיח הוכח מכם׃ | 25 |
Quare detraxistis sermonibus veritatis, cum e vobis nullus sit qui possit arguere me?
| הלהוכח מלים תחשבו ולרוח אמרי נאש׃ | 26 |
Ad increpandum tantum eloquia concinnatis, et in ventum verba profertis.
| אף על יתום תפילו ותכרו על ריעכם׃ | 27 |
Super pupillum irruitis, et subvertere nitimini amicum vestrum.
| ועתה הואילו פנו בי ועל פניכם אם אכזב׃ | 28 |
Verumtamen quod cœpistis explete: præbete aurem, et videte an mentiar.
| שבו נא אל תהי עולה ושבי עוד צדקי בה׃ | 29 |
Respondete obsecro absque contentione: et loquentes id quod iustum est, iudicate.
| היש בלשוני עולה אם חכי לא יבין הוות׃ | 30 |
Et non invenietis in lingua mea iniquitatem, nec in faucibus meis stultitia personabit.
