איוב 6
| ויען איוב ויאמר׃ | 1 |
Then Job answered,
| לו שקול ישקל כעשי והיתי במאזנים ישאו יחד׃ | 2 |
“Oh that my anguish were weighed, and all my calamity laid in the balances!
| כי עתה מחול ימים יכבד על כן דברי לעו׃ | 3 |
For now it would be heavier than the sand of the seas, therefore my words have been rash.
| כי חצי שדי עמדי אשר חמתם שתה רוחי בעותי אלוה יערכוני׃ | 4 |
For the arrows of the Almighty are within me. My spirit drinks up their poison. The terrors of God set themselves in array against me.
| הינהק פרא עלי דשא אם יגעה שור על בלילו׃ | 5 |
Does the wild donkey bray when he has grass? Or does the ox low over his fodder?
| היאכל תפל מבלי מלח אם יש טעם בריר חלמות׃ | 6 |
Can that which has no flavour be eaten without salt? Or is there any taste in the white of an egg?
| מאנה לנגוע נפשי המה כדוי לחמי׃ | 7 |
My soul refuses to touch them. They are as loathsome food to me.
| מי יתן תבוא שאלתי ותקותי יתן אלוה׃ | 8 |
“Oh that I might have my request, that God would grant the thing that I long for,
| ויאל אלוה וידכאני יתר ידו ויבצעני׃ | 9 |
even that it would please God to crush me; that he would let loose his hand, and cut me off!
| ותהי עוד נחמתי ואסלדה בחילה לא יחמול כי לא כחדתי אמרי קדוש׃ | 10 |
Let it still be my consolation, yes, let me exult in pain that doesn’t spare, that I have not denied the words of the Holy One.
| מה כחי כי איחל ומה קצי כי אאריך נפשי׃ | 11 |
What is my strength, that I should wait? What is my end, that I should be patient?
| אם כח אבנים כחי אם בשרי נחוש׃ | 12 |
Is my strength the strength of stones? Or is my flesh of bronze?
| האם אין עזרתי בי ותשיה נדחה ממני׃ | 13 |
Isn’t it that I have no help in me, that wisdom is driven away from me?
| למס מרעהו חסד ויראת שדי יעזוב׃ | 14 |
“To him who is ready to faint, kindness should be shown from his friend; even to him who forsakes the fear of the Almighty.
| אחי בגדו כמו נחל כאפיק נחלים יעברו׃ | 15 |
My brothers have dealt deceitfully as a brook, as the channel of brooks that pass away;
| הקדרים מני קרח עלימו יתעלם שלג׃ | 16 |
which are black by reason of the ice, in which the snow hides itself.
| בעת יזרבו נצמתו בחמו נדעכו ממקומם׃ | 17 |
In the dry season, they vanish. When it is hot, they are consumed out of their place.
| ילפתו ארחות דרכם יעלו בתהו ויאבדו׃ | 18 |
The caravans that travel beside them turn away. They go up into the waste, and perish.
| הביטו ארחות תמא הליכת שבא קוו למו׃ | 19 |
The caravans of Tema looked. The companies of Sheba waited for them.
| בשו כי בטח באו עדיה ויחפרו׃ | 20 |
They were distressed because they were confident. They came there, and were confounded.
| כי עתה הייתם לא תראו חתת ותיראו׃ | 21 |
For now you are nothing. You see a terror, and are afraid.
| הכי אמרתי הבו לי ומכחכם שחדו בעדי׃ | 22 |
Did I ever say, ‘Give to me’? or, ‘Offer a present for me from your substance’?
| ומלטוני מיד צר ומיד עריצים תפדוני׃ | 23 |
or, ‘Deliver me from the adversary’s hand’? or, ‘Redeem me from the hand of the oppressors’?
| הורוני ואני אחריש ומה שגיתי הבינו לי׃ | 24 |
“Teach me, and I will hold my peace. Cause me to understand my error.
| מה נמרצו אמרי ישר ומה יוכיח הוכח מכם׃ | 25 |
How forcible are words of uprightness! But your reproof, what does it reprove?
| הלהוכח מלים תחשבו ולרוח אמרי נאש׃ | 26 |
Do you intend to reprove words, since the speeches of one who is desperate are as wind?
| אף על יתום תפילו ותכרו על ריעכם׃ | 27 |
Yes, you would even cast lots for the fatherless, and make merchandise of your friend.
| ועתה הואילו פנו בי ועל פניכם אם אכזב׃ | 28 |
Now therefore be pleased to look at me, for surely I will not lie to your face.
| שבו נא אל תהי עולה ושבי עוד צדקי בה׃ | 29 |
Please return. Let there be no injustice. Yes, return again. My cause is righteous.
| היש בלשוני עולה אם חכי לא יבין הוות׃ | 30 |
Is there injustice on my tongue? Can’t my taste discern mischievous things?
