איוב 6
| ויען איוב ויאמר׃ | 1 |
Then responded Job, and said: —
| לו שקול ישקל כעשי והיתי במאזנים ישאו יחד׃ | 2 |
Oh that, weighed, were my vexation, and, my engulfing ruin—into the balances, they would lift up all at once!
| כי עתה מחול ימים יכבד על כן דברי לעו׃ | 3 |
For, now, beyond the sand of the seas, would it be heavy, On this account, my words, have wandered.
| כי חצי שדי עמדי אשר חמתם שתה רוחי בעותי אלוה יערכוני׃ | 4 |
For, the arrows of the Almighty, are in me, The heat whereof, my spirit is drinking up, The, terrors of GOD, array themselves against me.
| הינהק פרא עלי דשא אם יגעה שור על בלילו׃ | 5 |
Doth the wild ass bray over grass? Or loweth the ox over his fodder?
| היאכל תפל מבלי מלח אם יש טעם בריר חלמות׃ | 6 |
Can that which hath no savour be eaten without salt? Or is there any taste in the white of an egg?
| מאנה לנגוע נפשי המה כדוי לחמי׃ | 7 |
My soul hath refused to touch, Those things, are like disease in my food.
| מי יתן תבוא שאלתי ותקותי יתן אלוה׃ | 8 |
Oh that my request would come! and, my hope, oh that GOD would grant!
| ויאל אלוה וידכאני יתר ידו ויבצעני׃ | 9 |
That it would please GOD to crush me, That he would set free his hand, and cut me off!
| ותהי עוד נחמתי ואסלדה בחילה לא יחמול כי לא כחדתי אמרי קדוש׃ | 10 |
So might it still be my comfort, And I might exult in the anguish he would not spare, —That I had not concealed the sayings of the Holy One.
| מה כחי כי איחל ומה קצי כי אאריך נפשי׃ | 11 |
What is my strength, that I should hope? Or what mine end, that I should prolong my desire?
| אם כח אבנים כחי אם בשרי נחוש׃ | 12 |
Is my strength, the strength of stones? Or is, my flesh, of bronze?
| האם אין עזרתי בי ותשיה נדחה ממני׃ | 13 |
Is there any help at all in me? Is not, abiding success, driven from me?
| למס מרעהו חסד ויראת שדי יעזוב׃ | 14 |
The despairing, from his friend, should have lovingkindness, or, the reverence of the Almighty, he may forsake.
| אחי בגדו כמו נחל כאפיק נחלים יעברו׃ | 15 |
Mine own brethren, have proved treacherous like a torrent, like a channel of torrents which disappear:
| הקדרים מני קרח עלימו יתעלם שלג׃ | 16 |
Which darken by reason of the cold, over them, is a covering made by the snow:
| בעת יזרבו נצמתו בחמו נדעכו ממקומם׃ | 17 |
By the time they begin to thaw, they are dried up, as soon as it is warm, they have vanished out of their place.
| ילפתו ארחות דרכם יעלו בתהו ויאבדו׃ | 18 |
Caravans turn aside by their course, they go up into a waste, and are lost:
| הביטו ארחות תמא הליכת שבא קוו למו׃ | 19 |
The caravans of Tema looked about, the travelling companies of Sheba, hoped for them:
| בשו כי בטח באו עדיה ויחפרו׃ | 20 |
They are ashamed that they had trusted, They have come up to one of them, and are confounded.
| כי עתה הייתם לא תראו חתת ותיראו׃ | 21 |
For, now, ye have come to him, ye see something fearful, and fear.
| הכי אמרתי הבו לי ומכחכם שחדו בעדי׃ | 22 |
Is it that I said, Make me a gift, or, out of your abundance, offer a bribe on my behalf;
| ומלטוני מיד צר ומיד עריצים תפדוני׃ | 23 |
And deliver me from the hand of the adversary? And, out of the hand of tyrants, ransom me?
| הורוני ואני אחריש ומה שגיתי הבינו לי׃ | 24 |
Show me, and, I, will hold my peace, And, wherein I have erred, cause me to understand.
| מה נמרצו אמרי ישר ומה יוכיח הוכח מכם׃ | 25 |
How pleasant are the sayings that are right! But what can a decision from you, decide?
| הלהוכח מלים תחשבו ולרוח אמרי נאש׃ | 26 |
To decide words, do ye intend, When, to the wind, are spoken the sayings of one in despair?
| אף על יתום תפילו ותכרו על ריעכם׃ | 27 |
Surely, the fatherless, ye would assail, and make merchandise of your friend!
| ועתה הואילו פנו בי ועל פניכם אם אכזב׃ | 28 |
But, now, be pleased to turn to me, that it may be, to your faces, if I speak falsehood,
| שבו נא אל תהי עולה ושבי עוד צדקי בה׃ | 29 |
Reply, I pray you, let there be no perversity, Yea reply even yet, my vindication is in it!
| היש בלשוני עולה אם חכי לא יבין הוות׃ | 30 |
Is there, in my tongue, perversity? Or can, my sense, not discern, engulfing ruin?
