איוב 6
| ויען איוב ויאמר׃ | 1 |
Så tog Job til Orde og svarede:
| לו שקול ישקל כעשי והיתי במאזנים ישאו יחד׃ | 2 |
"Gid man vejed min Harme og vejed min Ulykke mod den!
| כי עתה מחול ימים יכבד על כן דברי לעו׃ | 3 |
Thi tungere er den end Havets Sand, derfor talte jeg over mig!
| כי חצי שדי עמדי אשר חמתם שתה רוחי בעותי אלוה יערכוני׃ | 4 |
Thi i mig sidder den Almægtiges Pile, min Ånd inddrikker deres Gift; Rædsler fra Gud forvirrer mig.
| הינהק פרא עלי דשא אם יגעה שור על בלילו׃ | 5 |
Skriger et Vildæsel midt i Græsset, brøler en Okse ved sit Foder?
| היאכל תפל מבלי מלח אם יש טעם בריר חלמות׃ | 6 |
Spiser man ferskt uden Salt, smager mon Æggehvide godt?
| מאנה לנגוע נפשי המה כדוי לחמי׃ | 7 |
Min Sjæl vil ej røre derved, de Ting er som Lugt af en Løve.
| מי יתן תבוא שאלתי ותקותי יתן אלוה׃ | 8 |
Ak, blev mit Ønske dog opfyldt, Gud give mig det, som jeg håber
| ויאל אלוה וידכאני יתר ידו ויבצעני׃ | 9 |
vilde d dog knuse mig, række Hånden ud og skære mig fra,
| ותהי עוד נחמתי ואסלדה בחילה לא יחמול כי לא כחדתי אמרי קדוש׃ | 10 |
så vilde det være min Trøst - jeg hopped af Glæde trods skånselsløs Kval at jeg ikke har nægtet den Helliges Ord.
| מה כחי כי איחל ומה קצי כי אאריך נפשי׃ | 11 |
Hvad er min Kraft, at jeg skal holde ud, min Udgang, at jeg skal være tålmodig?
| אם כח אבנים כחי אם בשרי נחוש׃ | 12 |
Er da min Kraft som Stenens, er da mit Legeme Kobber?
| האם אין עזרתי בי ותשיה נדחה ממני׃ | 13 |
Ak, for mig er der ingen Hjælp, hver Udvej lukker sig for mig.
| למס מרעהו חסד ויראת שדי יעזוב׃ | 14 |
Den, der nægter sin Næste Godhed, han bryder med den Almægtiges Frygt.
| אחי בגדו כמו נחל כאפיק נחלים יעברו׃ | 15 |
Mine Brødre sveg mig som en Bæk, som Strømme, hvis Vand svandt bort,
| הקדרים מני קרח עלימו יתעלם שלג׃ | 16 |
de, der var grumset af os, og som Sneen gemte sig i,
| בעת יזרבו נצמתו בחמו נדעכו ממקומם׃ | 17 |
men som svandt ved Solens Glød, tørredes sporløst ud i Hede;
| ילפתו ארחות דרכם יעלו בתהו ויאבדו׃ | 18 |
Karavaner bøjer af fra Vejen, drager op i Ørkenen og går til Grunde;
| הביטו ארחות תמא הליכת שבא קוו למו׃ | 19 |
Temas Karavaner spejder, Sabas Rejsetog håber på dem,
| בשו כי בטח באו עדיה ויחפרו׃ | 20 |
men de beskæmmes i deres Tillid, de kommer derhen og skuffes!
| כי עתה הייתם לא תראו חתת ותיראו׃ | 21 |
Ja, slige Strømme er I mig nu, Rædselen så I og grebes af Skræk!
| הכי אמרתי הבו לי ומכחכם שחדו בעדי׃ | 22 |
Har jeg mon sagt: "Giv mig Gaver, løs mig med eders Velstand,
| ומלטוני מיד צר ומיד עריצים תפדוני׃ | 23 |
red mig af Fjendens Hånd, køb mig fri fra Voldsmænds Hånd!"
| הורוני ואני אחריש ומה שגיתי הבינו לי׃ | 24 |
Lær mig, så vil jeg tie, vis mig, hvor jeg har fejlet!
| מה נמרצו אמרי ישר ומה יוכיח הוכח מכם׃ | 25 |
Redelig Tale, se, den gør Indtryk; men eders Revselse, hvad er den værd?
| הלהוכח מלים תחשבו ולרוח אמרי נאש׃ | 26 |
Er det jer Hensigt at revse Ord? Den fortvivledes Ord er dog Mundsvejr!
| אף על יתום תפילו ותכרו על ריעכם׃ | 27 |
Selv om en faderløs kasted I Lod og købslog om eders Ven.
| ועתה הואילו פנו בי ועל פניכם אם אכזב׃ | 28 |
Men vilde I nu dog se på mig! Mon jeg lyver jer op i Ansigtet?
| שבו נא אל תהי עולה ושבי עוד צדקי בה׃ | 29 |
Vend jer hid, lad der ikke ske Uret, vend jer, thi end har jeg Ret!
| היש בלשוני עולה אם חכי לא יבין הוות׃ | 30 |
Er der Uret på min Tunge, eller skelner min Gane ej, hvad der er ondt?
