איוב 6
| ויען איוב ויאמר׃ | 1 |
Men Job svarede og sagde:
| לו שקול ישקל כעשי והיתי במאזנים ישאו יחד׃ | 2 |
Gid min Harm maatte vejes, og man ligervis vilde lægge min Ulykke i Vægtskaaler!
| כי עתה מחול ימים יכבד על כן דברי לעו׃ | 3 |
Thi den er nu svarere end Sand i Havet; derfor bruse mine Ord frem.
| כי חצי שדי עמדי אשר חמתם שתה רוחי בעותי אלוה יערכוני׃ | 4 |
Thi den Almægtiges Pile ere i mig, min Aand inddrikker deres Gift; Guds Rædsler stille sig op imod mig.
| הינהק פרא עלי דשא אם יגעה שור על בלילו׃ | 5 |
Mon Vildæselet skryder, naar det har Græs? eller mon Oksen bøger, naar den har Foder?
| היאכל תפל מבלי מלח אם יש טעם בריר חלמות׃ | 6 |
Mon det vamle kan ædes uden Salt? eller er der Smag i det hvide om Æggeblommen?
| מאנה לנגוע נפשי המה כדוי לחמי׃ | 7 |
Hvad min Sjæl vægrede sig ved at røre, det er blevet mig som en usund Spise.
| מי יתן תבוא שאלתי ותקותי יתן אלוה׃ | 8 |
Gid det, jeg begærer, maatte komme, og Gud vilde opfylde mit Haab!
| ויאל אלוה וידכאני יתר ידו ויבצעני׃ | 9 |
og at Gud vilde knuse mig, at han vilde lade sin Haand løs og afskære mig!
| ותהי עוד נחמתי ואסלדה בחילה לא יחמול כי לא כחדתי אמרי קדוש׃ | 10 |
Da havde jeg endnu Trøst og kunde glæde mig i Smerten, i hvilken han ikke skaaner; thi jeg har ikke fornægtet den helliges Tale.
| מה כחי כי איחל ומה קצי כי אאריך נפשי׃ | 11 |
Hvad er min Kraft, at jeg skulde haabe? og hvad Ende venter mig, at jeg skulde forlænge mit Liv?
| אם כח אבנים כחי אם בשרי נחוש׃ | 12 |
Mon min Kraft er Kraft af Sten? mon mit Kød er af Kobber?
| האם אין עזרתי בי ותשיה נדחה ממני׃ | 13 |
Sandelig, der er ikke Hjælp i mig, og Kraften er vegen fra mig!
| למס מרעהו חסד ויראת שדי יעזוב׃ | 14 |
Den ulykkelige kan kræve Medynk af sin Ven, selv om han forlader den Almægtiges Frygt.
| אחי בגדו כמו נחל כאפיק נחלים יעברו׃ | 15 |
Mine Brødre have skuffet som en Bæk, som i Dalene Strømme, der fare forbi,
| הקדרים מני קרח עלימו יתעלם שלג׃ | 16 |
de, der ere mørke af Is, i hvilke Sneen skjuler sig.
| בעת יזרבו נצמתו בחמו נדעכו ממקומם׃ | 17 |
Paa den Tid de optøes, da blive de borte; naar det bliver hedt, da forsvinde de fra deres Sted.
| ילפתו ארחות דרכם יעלו בתהו ויאבדו׃ | 18 |
Rejsetog bøje af fra deres Vej, de drage op i Ørken og omkomme.
| הביטו ארחות תמא הליכת שבא קוו למו׃ | 19 |
Rejsetog fra Thema skuede hen efter dem, vejfarende fra Seba satte Lid til dem.
| בשו כי בטח באו עדיה ויחפרו׃ | 20 |
De bluedes, at de havde forladt sig paa dem; de kom lige til dem og bleve skuffede.
| כי עתה הייתם לא תראו חתת ותיראו׃ | 21 |
Saaledes ere I nu blevne som intet; I se Rædsel og frygte.
| הכי אמרתי הבו לי ומכחכם שחדו בעדי׃ | 22 |
Mon jeg har sagt: Giver mig og skænker for min Skyld noget af eders Formue?
| ומלטוני מיד צר ומיד עריצים תפדוני׃ | 23 |
eller redder mig af Fjendens Haand, og udløser mig af Voldsmænds Haand?
| הורוני ואני אחריש ומה שגיתי הבינו לי׃ | 24 |
Lærer mig, og jeg vil tie, og viser mig, hvori jeg har faret vild.
| מה נמרצו אמרי ישר ומה יוכיח הוכח מכם׃ | 25 |
Hvad ere Oprigtigheds Taler kraftige! Men hvad bevise eders Beviser?
| הלהוכח מלים תחשבו ולרוח אמרי נאש׃ | 26 |
Agte I Ord for at være Bevis og den mistrøstiges Taler for Mundsvejr?
| אף על יתום תפילו ותכרו על ריעכם׃ | 27 |
Ja, I kunne kaste Lod om en faderløs og grave Grav for eders Næste.
| ועתה הואילו פנו בי ועל פניכם אם אכזב׃ | 28 |
Og nu, om I ville, da vender Ansigtet til mig, og mon jeg skulde lyve for eders Ansigt?
| שבו נא אל תהי עולה ושבי עוד צדקי בה׃ | 29 |
Kære, vender om, lader Uretfærdighed ikke ske; ja, vender om, endnu skal min Retfærdighed kendes i denne Sag!
| היש בלשוני עולה אם חכי לא יבין הוות׃ | 30 |
Mon der være Uret paa min Tunge? mon min Gane ikke skulde skelne, hvad ondt er?
