קרא נא היש עונך ואל מי מקדשים תפנה׃ | 1 |
קְֽרָא־נָא הֲיֵשׁ עוֹנֶךָּ וְאֶל־מִי מִקְּדֹשִׁים תִּפְנֶֽה׃ |
כי לאויל יהרג כעש ופתה תמית קנאה׃ | 2 |
כִּֽי־לֶאֱוִיל יַהֲרׇג־כָּעַשׂ וּפֹתֶה תָּמִית קִנְאָֽה׃ |
אני ראיתי אויל משריש ואקוב נוהו פתאם׃ | 3 |
אֲֽנִי־רָאִיתִי אֱוִיל מַשְׁרִישׁ וָאֶקּוֹב נָוֵהוּ פִתְאֹֽם׃ |
ירחקו בניו מישע וידכאו בשער ואין מציל׃ | 4 |
יִרְחֲקוּ בָנָיו מִיֶּשַׁע וְיִֽדַּכְּאוּ בַשַּׁעַר וְאֵין מַצִּֽיל׃ |
אשר קצירו רעב יאכל ואל מצנים יקחהו ושאף צמים חילם׃ | 5 |
אֲשֶׁר קְצִירוֹ ׀ רָעֵב יֹאכֵל וְאֶֽל־מִצִּנִּים יִקָּחֵהוּ וְשָׁאַף צַמִּים חֵילָֽם׃ |
כי לא יצא מעפר און ומאדמה לא יצמח עמל׃ | 6 |
כִּי ׀ לֹא־יֵצֵא מֵעָפָר אָוֶן וּמֵאֲדָמָה לֹא־יִצְמַח עָמָֽל׃ |
כי אדם לעמל יולד ובני רשף יגביהו עוף׃ | 7 |
כִּֽי־אָדָם לְעָמָל יוּלָּד וּבְנֵי־רֶשֶׁף יַגְבִּיהוּ עֽוּף׃ |
אולם אני אדרש אל אל ואל אלהים אשים דברתי׃ | 8 |
אוּלָם אֲנִי אֶדְרֹשׁ אֶל־אֵל וְאֶל־אֱלֹהִים אָשִׂים דִּבְרָתִֽי׃ |
עשה גדלות ואין חקר נפלאות עד אין מספר׃ | 9 |
עֹשֶׂה גְדֹלוֹת וְאֵין חֵקֶר נִפְלָאוֹת עַד־אֵין מִסְפָּֽר׃ |
הנתן מטר על פני ארץ ושלח מים על פני חוצות׃ | 10 |
הַנֹּתֵן מָטָר עַל־פְּנֵי־אָרֶץ וְשֹׁלֵֽחַ מַיִם עַל־פְּנֵי חוּצֽוֹת׃ |
לשום שפלים למרום וקדרים שגבו ישע׃ | 11 |
לָשׂוּם שְׁפָלִים לְמָרוֹם וְקֹדְרִים שָׂגְבוּ יֶֽשַׁע׃ |
מפר מחשבות ערומים ולא תעשינה ידיהם תושיה׃ | 12 |
מֵפֵר מַחְשְׁבוֹת עֲרוּמִים וְֽלֹא־תַעֲשֶׂנָה יְדֵיהֶם תֻּֽשִׁיָּֽה׃ |
לכד חכמים בערמם ועצת נפתלים נמהרה׃ | 13 |
לֹכֵד חֲכָמִים בְּעׇרְמָם וַעֲצַת נִפְתָּלִים נִמְהָֽרָה׃ |
יומם יפגשו חשך וכלילה ימששו בצהרים׃ | 14 |
יוֹמָם יְפַגְּשׁוּ־חֹשֶׁךְ וְכַלַּיְלָה יְֽמַשְׁשׁוּ בַֽצׇּהֳרָֽיִם׃ |
וישע מחרב מפיהם ומיד חזק אביון׃ | 15 |
וַיֹּשַׁע מֵחֶרֶב מִפִּיהֶם וּמִיַּד חָזָק אֶבְיֽוֹן׃ |
ותהי לדל תקוה ועלתה קפצה פיה׃ | 16 |
וַתְּהִי לַדַּל תִּקְוָה וְעֹלָתָה קָפְצָה פִּֽיהָ׃ |
הנה אשרי אנוש יוכחנו אלוה ומוסר שדי אל תמאס׃ | 17 |
הִנֵּה אַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ יוֹכִחֶנּוּ אֱלוֹהַּ וּמוּסַר שַׁדַּי אַל־תִּמְאָֽס׃ |
כי הוא יכאיב ויחבש ימחץ וידו תרפינה׃ | 18 |
כִּי הוּא יַכְאִיב וְיֶחְבָּשׁ יִמְחַץ וְיָדָו תִּרְפֶּֽינָה׃ |
בשש צרות יצילך ובשבע לא יגע בך רע׃ | 19 |
בְּשֵׁשׁ צָרוֹת יַצִּילֶךָּ וּבְשֶׁבַע ׀ לֹֽא־יִגַּע בְּךָ רָֽע׃ |
ברעב פדך ממות ובמלחמה מידי חרב׃ | 20 |
בְּֽרָעָב פָּדְךָ מִמָּוֶת וּבְמִלְחָמָה מִידֵי חָֽרֶב׃ |
בשוט לשון תחבא ולא תירא משד כי יבוא׃ | 21 |
בְּשׁוֹט לָשׁוֹן תֵּחָבֵא וְֽלֹא־תִירָא מִשֹּׁד כִּי יָבֽוֹא׃ |
לשד ולכפן תשחק ומחית הארץ אל תירא׃ | 22 |
לְשֹׁד וּלְכָפָן תִּשְׂחָק וּֽמֵחַיַּת הָאָרֶץ אַל־תִּירָֽא׃ |
כי עם אבני השדה בריתך וחית השדה השלמה לך׃ | 23 |
כִּי עִם־אַבְנֵי הַשָּׂדֶה בְרִיתֶךָ וְחַיַּת הַשָּׂדֶה הׇשְׁלְמָה־לָּֽךְ׃ |
וידעת כי שלום אהלך ופקדת נוך ולא תחטא׃ | 24 |
וְֽיָדַעְתָּ כִּֽי־שָׁלוֹם אׇהֳלֶךָ וּֽפָקַדְתָּ נָוְךָ וְלֹא תֶחֱטָֽא׃ |
וידעת כי רב זרעך וצאצאיך כעשב הארץ׃ | 25 |
וְֽיָדַעְתָּ כִּֽי־רַב זַרְעֶךָ וְצֶאֱצָאֶיךָ כְּעֵשֶׂב הָאָֽרֶץ׃ |
תבוא בכלח אלי קבר כעלות גדיש בעתו׃ | 26 |
תָּבוֹא בְכֶלַח אֱלֵי־קָבֶר כַּעֲלוֹת גָּדִישׁ בְּעִתּֽוֹ׃ |
הנה זאת חקרנוה כן היא שמענה ואתה דע לך׃ | 27 |
הִנֵּה־זֹאת חֲקַרְנוּהָ כֶּֽן־הִיא שְׁמָעֶנָּה וְאַתָּה דַֽע־לָֽךְ׃ |