איוב 4

1 ויען אליפז התימני ויאמר׃

Da tok Elifas fra Teman til orde og sa:

2 הנסה דבר אליך תלאה ועצר במלין מי יוכל׃

Om en prøvde å tale et ord til dig, vilde du da ta det ille op? Men hvem kan vel holde sine ord tilbake?

3 הנה יסרת רבים וידים רפות תחזק׃

Du har selv vist mange til rette, og maktløse hender styrket du;

4 כושל יקימון מליך וברכים כרעות תאמץ׃

dine ord reiste den snublende op, og synkende knær gjorde du sterke.

5 כי עתה תבוא אליך ותלא תגע עדיך ותבהל׃

Men nu, når det gjelder dig selv, blir du utålmodig, når det rammer dig, blir du forferdet.

6 הלא יראתך כסלתך תקותך ותם דרכיך׃

Er ikke din gudsfrykt din tillit, din ulastelige ferd ditt håp?

7 זכר נא מי הוא נקי אבד ואיפה ישרים נכחדו׃

Tenk efter: Hvem omkom uskyldig, og hvor gikk rettskafne til grunne?

8 כאשר ראיתי חרשי און וזרעי עמל יקצרהו׃

Efter det jeg har sett, har de som pløide urett og sådde nød, også høstet det.

9 מנשמת אלוה יאבדו ומרוח אפו יכלו׃

De omkom for Guds ånde, og for hans vredes pust blev de til intet.

10 שאגת אריה וקול שחל ושני כפירים נתעו׃

Løvens brøl og dens fryktelige røst hørtes ikke lenger, og ungløvenes tenner blev knust.

11 ליש אבד מבלי טרף ובני לביא יתפרדו׃

Løven omkom av mangel på rov, og løvinnens unger blev adspredt.

12 ואלי דבר יגנב ותקח אזני שמץ מנהו׃

Og til mig stjal sig et ord; det lød for mitt øre som en hvisken,

13 בשעפים מחזינות לילה בנפל תרדמה על אנשים׃

under skiftende tanker ved nattlige syner, når dyp søvn faller på menneskene.

14 פחד קראני ורעדה ורב עצמותי הפחיד׃

Frykt og beven kom over mig, så alle mine ben tok til å skjelve.

15 ורוח על פני יחלף תסמר שערת בשרי׃

Og en ånd fór forbi mitt åsyn; hårene på mitt legeme reiste sig.

16 יעמד ולא אכיר מראהו תמונה לנגד עיני דממה וקול אשמע׃

Den blev stående, men jeg skjelnet ikke klart hvorledes den så ut - det var en skikkelse som stod der for mine øine; jeg hørte en stille susen og en røst:

17 האנוש מאלוה יצדק אם מעשהו יטהר גבר׃

Er et menneske rettferdig for Gud, eller en mann ren for sin skaper?

18 הן בעבדיו לא יאמין ובמלאכיו ישים תהלה׃

Se, på sine tjenere stoler han ikke, og hos sine engler finner han feil,

19 אף שכני בתי חמר אשר בעפר יסודם ידכאום לפני עש׃

hvor meget mere da hos dem som bor i hus av ler, og som har sin grunnvoll i støvet - de som knuses lettere enn møll.

20 מבקר לערב יכתו מבלי משים לנצח יאבדו׃

Fra morgen til aften - så er de sønderslått; uten at nogen akter på det, går de til grunne for alltid.

21 הלא נסע יתרם בם ימותו ולא בחכמה׃

Blir ikke teltsnoren dradd ut hos dem? De dør, men ikke i visdom.