איוב 4

1 ויען אליפז התימני ויאמר׃

Da hob Eliphas von Theman an und sagte:

2 הנסה דבר אליך תלאה ועצר במלין מי יוכל׃

»Wird es dich verdrießen, wenn man ein Wort an dich zu richten wagt? Doch wer vermöchte die Worte zurückzuhalten?

3 הנה יסרת רבים וידים רפות תחזק׃

Hast du doch selbst vielen (Leidenden) Mut zugesprochen und erschlaffte Hände gestärkt;

4 כושל יקימון מליך וברכים כרעות תאמץ׃

manchen Wankenden haben deine Worte aufrecht gehalten, und niedersinkenden Knien hast du neue Kraft verliehen.

5 כי עתה תבוא אליך ותלא תגע עדיך ותבהל׃

Nun aber, da die Reihe an dich gekommen, bist du verzagt; nun es dich selbst trifft, verlierst du den Halt!«

6 הלא יראתך כסלתך תקותך ותם דרכיך׃

»Ist deine Gottesfurcht nicht deine Zuversicht und dein unsträflicher Wandel deine Hoffnung?

7 זכר נא מי הוא נקי אבד ואיפה ישרים נכחדו׃

Bedenke doch: Wo ist je ein Unschuldiger zugrunde gegangen, und wo sind Rechtschaffene vernichtet worden?

8 כאשר ראיתי חרשי און וזרעי עמל יקצרהו׃

Soweit meine Erfahrung reicht: die Unheil gepflügt und Frevel gesät hatten, die haben es auch geerntet.

9 מנשמת אלוה יאבדו ומרוח אפו יכלו׃

Durch Gottes Odem kommen sie um, und durch den Hauch seines Zornes vergehen sie.

10 שאגת אריה וקול שחל ושני כפירים נתעו׃

Des Löwen Gebrüll und die Stimme des Leuen (sind verstummt), und den jungen Löwen sind die Zähne ausgebrochen;

11 ליש אבד מבלי טרף ובני לביא יתפרדו׃

da kommt auch ein Löwe um aus Mangel an Raub, und die Jungen der Löwin müssen sich zerstreuen.«

12 ואלי דבר יגנב ותקח אזני שמץ מנהו׃

»Zu mir ist aber ein Wort verstohlen gedrungen, und mein Ohr hat einen flüsternden Laut davon vernommen

13 בשעפים מחזינות לילה בנפל תרדמה על אנשים׃

beim Spiel der durch Traumbilder erregten Gedanken, in der Zeit, wo tiefer Schlaf sich auf die Menschen senkt:

14 פחד קראני ורעדה ורב עצמותי הפחיד׃

ein Grauen überfiel mich und ein Zittern, durch alle meine Gebeine ging ein Schauder;

15 ורוח על פני יחלף תסמר שערת בשרי׃

ein Lufthauch strich leise an meinem Antlitz vorüber; es sträubte sich mir das Haar am Leibe empor!

16 יעמד ולא אכיר מראהו תמונה לנגד עיני דממה וקול אשמע׃

Da stand – ihr Aussehen konnte ich nicht erkennen – eine Gestalt vor meinen Augen, und eine Stimme hörte ich flüstern:

17 האנוש מאלוה יצדק אם מעשהו יטהר גבר׃

›Kann wohl ein Mensch gerecht vor Gott sein oder ein Sterblicher rein vor seinem Schöpfer?

18 הן בעבדיו לא יאמין ובמלאכיו ישים תהלה׃

Bedenke: seinen Dienern kann er nicht trauen, und seinen Engeln legt er Mängel zur Last:

19 אף שכני בתי חמר אשר בעפר יסודם ידכאום לפני עש׃

wieviel mehr denen, die Lehmhütten bewohnen, deren Grundbau im Staube liegt! Sie werden zerdrückt, als wären sie Motten;

20 מבקר לערב יכתו מבלי משים לנצח יאבדו׃

vom Morgen bis zum Abend werden sie zerschmettert; unbeachtet vergehen sie auf ewig.

21 הלא נסע יתרם בם ימותו ולא בחכמה׃

Nicht wahr, so ist es: wird das Haltseil ihres Zeltes bei ihnen ausgerissen, so sterben sie und wissen nicht wie.‹«