איוב 4

1 ויען אליפז התימני ויאמר׃

Dann antwortete Eliphas aus Theman und sprach:

2 הנסה דבר אליך תלאה ועצר במלין מי יוכל׃

Wird's dich verdrießen, wenn man ein Wort an dich wagt? Doch wer vermag der Worte Lauf zu hemmen!

3 הנה יסרת רבים וידים רפות תחזק׃

Hast du doch Viele selbst ermahnt und schlaffe Arme neu gestärkt:

4 כושל יקימון מליך וברכים כרעות תאמץ׃

Wer strauchelte, den hielten deine Worte aufrecht, und wankenden Knieen verliehst du Kraft.

5 כי עתה תבוא אליך ותלא תגע עדיך ותבהל׃

Nun, da es dich trifft, verzagst du; da dich's erfaßt, brichst du zusammen.

6 הלא יראתך כסלתך תקותך ותם דרכיך׃

Ist deine Gottesfurcht nicht dein Vertrauen, und deine Hoffnung dein unsträflich Leben?

7 זכר נא מי הוא נקי אבד ואיפה ישרים נכחדו׃

Bedenke doch, wer kam je schuldlos um, und wo wurden jemals Rechtschaffene vernichtet?

8 כאשר ראיתי חרשי און וזרעי עמל יקצרהו׃

So viel ich sah: nur, wer Unheil pflügte und Elend säte, hat es auch eingeerntet!

9 מנשמת אלוה יאבדו ומרוח אפו יכלו׃

Durch Gottes Odem gingen sie zu Grunde, durch seinen Zornhauch schwanden sie dahin.

10 שאגת אריה וקול שחל ושני כפירים נתעו׃

Des Löwen Brüllen und des Leuen Stimme - der jungen Löwen Zähne sind zerbrochen!

11 ליש אבד מבלי טרף ובני לביא יתפרדו׃

Der Leu kommt um, weil ihm die Beute fehlt, und zerstreuen müssen sich der Löwin Kinder.

12 ואלי דבר יגנב ותקח אזני שמץ מנהו׃

Und zu mir drang ein verstohlenes Wort, mein Ohr vernahm davon einen flüsternden Laut -

13 בשעפים מחזינות לילה בנפל תרדמה על אנשים׃

bei der Gedanken Spiel infolge von Nachtgesichten, wenn tiefer Schlaf sich auf die Menschen senkt.

14 פחד קראני ורעדה ורב עצמותי הפחיד׃

Ein Beben überkam mich und ein Zittern, alle meine Gebeine geriethen in Beben.

15 ורוח על פני יחלף תסמר שערת בשרי׃

Ein Wehen zog an mir vorüber, es sträubten sich die Haare mir am Leibe.

16 יעמד ולא אכיר מראהו תמונה לנגד עיני דממה וקול אשמע׃

Dann stand - sein Aussehn konnt ich nicht erkennen - ein Gebilde vor meinen Augen; ich vernahm eine flüsternde Stimme:

17 האנוש מאלוה יצדק אם מעשהו יטהר גבר׃

“Ist wohl ein Mensch gerecht vor Gott, vor seinem Schöpfer rein ein Mann?

18 הן בעבדיו לא יאמין ובמלאכיו ישים תהלה׃

“Fürwahr, seinen Dienern traut er nicht und seinen Engeln mißt er Irrtum bei,

19 אף שכני בתי חמר אשר בעפר יסודם ידכאום לפני עש׃

“geschweige den Lehmhüttenbewohnern, deren Sein im Staube wurzelt, die zermalmt werden wie eine Motte.

20 מבקר לערב יכתו מבלי משים לנצח יאבדו׃

“Zwischen Morgen und Abend werden sie zerschmettert; ohne daß es jemand beachtet, gehn sie auf ewig zu Grunde.

21 הלא נסע יתרם בם ימותו ולא בחכמה׃

“Wird ihr Zeltstrick in ihnen zerrissen, so sterben sie dahin in Unverstand.”