איוב 4

1 ויען אליפז התימני ויאמר׃

Und Eliphas, der Temaniter, antwortete und sprach:

2 הנסה דבר אליך תלאה ועצר במלין מי יוכל׃

Wenn man ein Wort an dich versucht, wird es dich verdrießen? Doch die Worte zurückzuhalten, wer vermöchte es?

3 הנה יסרת רבים וידים רפות תחזק׃

Siehe, du hast viele unterwiesen, und erschlaffte Hände stärktest du;

4 כושל יקימון מליך וברכים כרעות תאמץ׃

den Strauchelnden richteten deine Worte auf, und sinkende Knie hast du befestigt.

5 כי עתה תבוא אליך ותלא תגע עדיך ותבהל׃

Doch nun kommt es an dich, und es verdrießt dich; es erreicht dich, und du bist bestürzt.

6 הלא יראתך כסלתך תקותך ותם דרכיך׃

Ist nicht deine Gottesfurcht deine Zuversicht, die Vollkommenheit deiner Wege deine Hoffnung?

7 זכר נא מי הוא נקי אבד ואיפה ישרים נכחדו׃

Gedenke doch: Wer ist als Unschuldiger umgekommen, und wo sind Rechtschaffene vertilgt worden?

8 כאשר ראיתי חרשי און וזרעי עמל יקצרהו׃

So wie ich es gesehen habe: die Unheil pflügen und Mühsal säen, ernten es.

9 מנשמת אלוה יאבדו ומרוח אפו יכלו׃

Durch den Odem Gottes kommen sie um, und durch den Hauch seiner Nase vergehen sie.

10 שאגת אריה וקול שחל ושני כפירים נתעו׃

Das Brüllen des Löwen und des Brüllers Stimme sind verstummt, und die Zähne der jungen Löwen sind ausgebrochen;

11 ליש אבד מבלי טרף ובני לביא יתפרדו׃

der Löwe kommt um aus Mangel an Raub, und die Jungen der Löwin werden zerstreut.

12 ואלי דבר יגנב ותקח אזני שמץ מנהו׃

Und zu mir gelangte verstohlen ein Wort, und mein Ohr vernahm ein Geflüster davon.

13 בשעפים מחזינות לילה בנפל תרדמה על אנשים׃

In Gedanken, welche Nachtgesichte hervorrufen, wenn tiefer Schlaf die Menschen befällt,

14 פחד קראני ורעדה ורב עצמותי הפחיד׃

kam Schauer über mich und Beben, und durchschauerte alle meine Gebeine;

15 ורוח על פני יחלף תסמר שערת בשרי׃

und ein Geist zog vor meinem Angesicht vorüber, das Haar meines Leibes starrte empor.

16 יעמד ולא אכיר מראהו תמונה לנגד עיני דממה וקול אשמע׃

Es stand da, und ich erkannte sein Aussehen nicht; ein Bild war vor meinen Augen, ein Säuseln und eine Stimme hörte ich:

17 האנוש מאלוה יצדק אם מעשהו יטהר גבר׃

Sollte ein Mensch gerechter sein als Gott, oder ein Mann reiner als der ihn gemacht hat?

18 הן בעבדיו לא יאמין ובמלאכיו ישים תהלה׃

Siehe, auf seine Knechte vertraut er nicht, und seinen Engeln legt er Irrtum zur Last:

19 אף שכני בתי חמר אשר בעפר יסודם ידכאום לפני עש׃

wieviel mehr denen, die in Lehmhäusern wohnen, deren Grund im Staube ist! Wie Motten werden sie zertreten.

20 מבקר לערב יכתו מבלי משים לנצח יאבדו׃

Von Morgen bis Abend werden sie zerschmettert; ohne daß man's beachtet, kommen sie um auf ewig.

21 הלא נסע יתרם בם ימותו ולא בחכמה׃

Ist es nicht so? Wird ihr Zeltstrick an ihnen weggerissen, so sterben sie, und nicht in Weisheit.