< איוב 4 >

ויען אליפז התימני ויאמר׃ 1
Then Eliphaz the Temanite answered and said,
הנסה דבר אליך תלאה ועצר במלין מי יוכל׃ 2
If we analyse to commune with you, will you be grieved? but who can withhold himself from speaking?
הנה יסרת רבים וידים רפות תחזק׃ 3
Behold, you have instructed many, and you have strengthened the weak hands.
כושל יקימון מליך וברכים כרעות תאמץ׃ 4
Your words have raised up him that was falling, and you have strengthened the feeble knees.
כי עתה תבוא אליך ותלא תגע עדיך ותבהל׃ 5
But now it has come upon you, and you faint; it touches you, and you are troubled.
הלא יראתך כסלתך תקותך ותם דרכיך׃ 6
Is not this your fear, your confidence, your hope, and the uprightness of your ways?
זכר נא מי הוא נקי אבד ואיפה ישרים נכחדו׃ 7
Remember, I pray you, who ever perished, being innocent? or where were the righteous cut off?
כאשר ראיתי חרשי און וזרעי עמל יקצרהו׃ 8
Even as I have seen, they that plow iniquity, and sow wickedness, reap the same.
מנשמת אלוה יאבדו ומרוח אפו יכלו׃ 9
By the blast of God they perish, and by the breath of his nostrils are they consumed.
שאגת אריה וקול שחל ושני כפירים נתעו׃ 10
The roaring of the lion, and the voice of the fierce lion, and the teeth of the young lions, are broken.
ליש אבד מבלי טרף ובני לביא יתפרדו׃ 11
The old lion perishes for lack of prey, and the stout lion's whelps are scattered abroad.
ואלי דבר יגנב ותקח אזני שמץ מנהו׃ 12
Now a thing was secretly brought to me, and mine ear received a little thereof.
בשעפים מחזינות לילה בנפל תרדמה על אנשים׃ 13
In thoughts from the visions of the night, when deep sleep falls on men,
פחד קראני ורעדה ורב עצמותי הפחיד׃ 14
Fear came upon me, and trembling, which made all my bones to shake.
ורוח על פני יחלף תסמר שערת בשרי׃ 15
Then a spirit passed before my face; the hair of my flesh stood up:
יעמד ולא אכיר מראהו תמונה לנגד עיני דממה וקול אשמע׃ 16
It stood still, but I could not discern the form thereof: an image was before mine eyes, there was silence, and I heard a voice, saying,
האנוש מאלוה יצדק אם מעשהו יטהר גבר׃ 17
Shall mortal man be more just than God? shall a man be more pure than his maker?
הן בעבדיו לא יאמין ובמלאכיו ישים תהלה׃ 18
Behold, he put no trust in his servants; and his angels he charged with folly:
אף שכני בתי חמר אשר בעפר יסודם ידכאום לפני עש׃ 19
How much less in them that dwell in houses of clay, whose foundation is in the dust, which are crushed before the moth?
מבקר לערב יכתו מבלי משים לנצח יאבדו׃ 20
They are destroyed from morning to evening: they perish for ever without any regarding it.
הלא נסע יתרם בם ימותו ולא בחכמה׃ 21
Does not their excellency which is in them go away? they die, even without wisdom.

< איוב 4 >