איוב 4

1 ויען אליפז התימני ויאמר׃

THEN Eliphaz the Temanite answered and said,

2 הנסה דבר אליך תלאה ועצר במלין מי יוכל׃

If we assay to commune with thee, wilt thou be grieved? but who can withhold himself from speaking?

3 הנה יסרת רבים וידים רפות תחזק׃

Behold, thou hast instructed many, and thou hast strengthened the weak hands.

4 כושל יקימון מליך וברכים כרעות תאמץ׃

Thy words have upholden him that was falling, and thou hast strengthened the feeble knees.

5 כי עתה תבוא אליך ותלא תגע עדיך ותבהל׃

But now it is come upon thee, and thou faintest; it toucheth thee, and thou art troubled.

6 הלא יראתך כסלתך תקותך ותם דרכיך׃

Is not this thy fear, thy confidence, thy hope, and the uprightness of thy ways?

7 זכר נא מי הוא נקי אבד ואיפה ישרים נכחדו׃

Remember, I pray thee, who ever perished, being innocent? or where were the righteous cut off?

8 כאשר ראיתי חרשי און וזרעי עמל יקצרהו׃

Even as I have seen, they that plow iniquity, and sow wickedness, reap the same.

9 מנשמת אלוה יאבדו ומרוח אפו יכלו׃

By the blast of God they perish, and by the breath of his nostrils are they consumed.

10 שאגת אריה וקול שחל ושני כפירים נתעו׃

The roaring of the lion, and the voice of the fierce lion, and the teeth of the young lions, are broken.

11 ליש אבד מבלי טרף ובני לביא יתפרדו׃

The old lion perisheth for lack of prey, and the stout lion’s whelps are scattered abroad.

12 ואלי דבר יגנב ותקח אזני שמץ מנהו׃

Now a thing was secretly brought to me, and mine ear received a little thereof.

13 בשעפים מחזינות לילה בנפל תרדמה על אנשים׃

In thoughts from the visions of the night, when deep sleep falleth on men,

14 פחד קראני ורעדה ורב עצמותי הפחיד׃

Fear came upon me, and trembling, which made all my bones to shake.

15 ורוח על פני יחלף תסמר שערת בשרי׃

Then a spirit passed before my face; the hair of my flesh stood up:

16 יעמד ולא אכיר מראהו תמונה לנגד עיני דממה וקול אשמע׃

It stood still, but I could not discern the form thereof: an image was before mine eyes, there was silence, and I heard a voice, saying,

17 האנוש מאלוה יצדק אם מעשהו יטהר גבר׃

Shall mortal man be more just than God? shall a man be more pure than his maker?

18 הן בעבדיו לא יאמין ובמלאכיו ישים תהלה׃

Behold, he put no trust in his servants; and his angels he charged with folly:

19 אף שכני בתי חמר אשר בעפר יסודם ידכאום לפני עש׃

How much less in them that dwell in houses of clay, whose foundation is in the dust, which are crushed before the moth?

20 מבקר לערב יכתו מבלי משים לנצח יאבדו׃

They are destroyed from morning to evening: they perish for ever without any regarding it.

21 הלא נסע יתרם בם ימותו ולא בחכמה׃

Doth not their excellency which is in them go away? they die, even without wisdom.