איוב 4

1 ויען אליפז התימני ויאמר׃

Then Eliphaz the Temanite answered, and said,

2 הנסה דבר אליך תלאה ועצר במלין מי יוכל׃

If a man tries to converse with thee, will thou be grieved? But who can withhold himself from speaking?

3 הנה יסרת רבים וידים רפות תחזק׃

Behold, thou have instructed many, and thou have strengthened the weak hands.

4 כושל יקימון מליך וברכים כרעות תאמץ׃

Thy words have upheld him who was falling, and thou have made firm the feeble knees.

5 כי עתה תבוא אליך ותלא תגע עדיך ותבהל׃

But now it comes to thee, and thou faint. It touches thee, and thou are troubled.

6 הלא יראתך כסלתך תקותך ותם דרכיך׃

Is not thy fear of God thy confidence, the integrity of thy ways thy hope?

7 זכר נא מי הוא נקי אבד ואיפה ישרים נכחדו׃

Remember, I pray thee, who ever perished, being innocent? Or where were the upright cut off?

8 כאשר ראיתי חרשי און וזרעי עמל יקצרהו׃

According as I have seen, those who plow iniquity, and sow trouble, reap the same.

9 מנשמת אלוה יאבדו ומרוח אפו יכלו׃

By the breath of God they perish, and by the blast of his anger they are consumed.

10 שאגת אריה וקול שחל ושני כפירים נתעו׃

The roaring of the lion, and the voice of the fierce lion, and the teeth of the young lions, are broken.

11 ליש אבד מבלי טרף ובני לביא יתפרדו׃

The old lion perishes for lack of prey, and the whelps of the lioness are scattered abroad.

12 ואלי דבר יגנב ותקח אזני שמץ מנהו׃

Now a thing was secretly brought to me, and my ear received a whisper of it.

13 בשעפים מחזינות לילה בנפל תרדמה על אנשים׃

In thoughts from the visions of the night, when deep sleep falls on men,

14 פחד קראני ורעדה ורב עצמותי הפחיד׃

fear came upon me, and trembling, which made all my bones to shake.

15 ורוח על פני יחלף תסמר שערת בשרי׃

Then a spirit passed before my face; the hair of my flesh stood up.

16 יעמד ולא אכיר מראהו תמונה לנגד עיני דממה וקול אשמע׃

It stood still, but I could not discern the appearance of it. A form was before my eyes. There was silence, and I heard a voice, saying,

17 האנוש מאלוה יצדק אם מעשהו יטהר גבר׃

Shall mortal man be more just than God? Shall a man be more pure than his maker?

18 הן בעבדיו לא יאמין ובמלאכיו ישים תהלה׃

Behold, he puts no trust in his servants, and he charges his agents with folly.

19 אף שכני בתי חמר אשר בעפר יסודם ידכאום לפני עש׃

How much more those who dwell in houses of clay, whose foundation is in the dust, who are crushed before the moth!

20 מבקר לערב יכתו מבלי משים לנצח יאבדו׃

Between morning and evening they are destroyed. They perish forever without any regarding it.

21 הלא נסע יתרם בם ימותו ולא בחכמה׃

Is not their tent-cord plucked up within them? They die, and that without wisdom.