איוב 39
| הידעת עת לדת יעלי סלע חלל אילות תשמר׃ | 1 |
Kennst du die Zeit, da die Steinböcke gebären, oder hast du beobachtet, wann die Hindinnen werfen?
| תספר ירחים תמלאנה וידעת עת לדתנה׃ | 2 |
Zählst du die Monde, die sie erfüllen sollen, und weißt du die Zeit ihres Gebärens?
| תכרענה ילדיהן תפלחנה חבליהם תשלחנה׃ | 3 |
Sie legen sich nieder, werfen ihre Jungen und sind ihrer Wehen los.
| יחלמו בניהם ירבו בבר יצאו ולא שבו למו׃ | 4 |
Ihre Jungen erstarken, wachsen im Freien auf, verlassen sie und kommen nicht mehr zurück.
| מי שלח פרא חפשי ומסרות ערוד מי פתח׃ | 5 |
Wer hat den Wildesel frei laufen lassen, und wer hat die Bande des Wildlings aufgelöst,
| אשר שמתי ערבה ביתו ומשכנותיו מלחה׃ | 6 |
dem ich die Steppe zur Wohnung angewiesen habe, das salzige Land zum Aufenthalt?
| ישחק להמון קריה תשאות נוגש לא ישמע׃ | 7 |
Er lacht der lärmenden Stadt, und das Geschrei des Treibers hört er nicht;
| יתור הרים מרעהו ואחר כל ירוק ידרוש׃ | 8 |
er ersieht die Berge zu seiner Weide und läuft allen grünen Kräutern nach.
| היאבה רים עבדך אם ילין על אבוסך׃ | 9 |
Wird der Büffel willig sein, dir zu dienen? Bleibt er an deiner Krippe über Nacht?
| התקשר רים בתלם עבתו אם ישדד עמקים אחריך׃ | 10 |
Kannst du den Büffel mit einem Stricke binden, daß er dir Furchen mache oder hinter dir her den Talgrund egge?
| התבטח בו כי רב כחו ותעזב אליו יגיעך׃ | 11 |
Vertraust du ihm wegen seiner großen Kraft und überlässest du ihm deine Arbeit?
| התאמין בו כי ישוב זרעך וגרנך יאסף׃ | 12 |
Rechnest du auf ihn, daß er dir deine Ernte einbringe oder deine Tenne fülle?
| כנף רננים נעלסה אם אברה חסידה ונצה׃ | 13 |
Die Straußin schwingt fröhlich ihre Flügel; sind es aber fromme Schwingen und Federn?
| כי תעזב לארץ בציה ועל עפר תחמם׃ | 14 |
Nein, sie überläßt ihre Eier der Erde und läßt sie im Sande ausbrüten.
| ותשכח כי רגל תזורה וחית השדה תדושה׃ | 15 |
Sie vergißt, daß ein Fuß sie zertreten und ein wildes Tier sie verderben kann.
| הקשיח בניה ללא לה לריק יגיעה בלי פחד׃ | 16 |
Sie ist hart gegen ihre Jungen, als gehörten sie ihr nicht; es macht ihr keinen Kummer, wenn sie sich umsonst abgemüht hat;
| כי השה אלוה חכמה ולא חלק לה בבינה׃ | 17 |
denn Gott hat ihr die Weisheit versagt und ihr keinen Verstand zugeteilt.
| כעת במרום תמריא תשחק לסוס ולרכבו׃ | 18 |
Zur Zeit, da sie ihre Flügel in die Höhe schlägt, verlacht sie Roß und Reiter.
| התתן לסוס גבורה התלביש צוארו רעמה׃ | 19 |
Hast du dem Roß Stärke verliehen und seinen Hals mit der flatternden Mähne umhüllt?
| התרעישנו כארבה הוד נחרו אימה׃ | 20 |
Lehrst du es springen wie eine Heuschrecke, daß sein stolzes Schnauben furchtbar klingt?
| יחפרו בעמק וישיש בכח יצא לקראת נשק׃ | 21 |
Es scharrt den Boden, freut sich seiner Stärke und läuft den Waffen entgegen;
| ישחק לפחד ולא יחת ולא ישוב מפני חרב׃ | 22 |
es lacht der Furcht, ist unverzagt und weicht vor dem Schwerte nicht zurück;
| עליו תרנה אשפה להב חנית וכידון׃ | 23 |
über ihm klirrt der Köcher, blitzen Speer und Wurfspieß.
| ברעש ורגז יגמא ארץ ולא יאמין כי קול שופר׃ | 24 |
Es scharrt den Boden mit Ungestüm und bleibt nicht stehen, wenn die Posaune ertönt;
| בדי שפר יאמר האח ומרחוק יריח מלחמה רעם שרים ותרועה׃ | 25 |
sobald die Posaune erklingt, spricht es: Hui! Von ferne wittert es die Schlacht, die Donnerstimme der Führer und das Feldgeschrei.
| המבינתך יאבר נץ יפרש כנפו לתימן׃ | 26 |
Macht es dein Verstand, daß der Habicht fliegt und seine Flügel gen Süden ausbreitet?
| אם על פיך יגביה נשר וכי ירים קנו׃ | 27 |
Schwingt sich auf dein Geheiß der Adler empor und legt sein Nest in der Höhe an?
| סלע ישכן ויתלנן על שן סלע ומצודה׃ | 28 |
Er wohnt in Felsspalten und horstet auf Klippen und Bergesspitzen.
| משם חפר אכל למרחוק עיניו יביטו׃ | 29 |
Von dort aus erspäht er sich Beute, seine Augen schweifen weit umher;
| ואפרחו יעלעו דם ובאשר חללים שם הוא׃ | 30 |
seine Jungen schlürfen Blut, und wo ein Aas ist, da ist er.
