איוב 39

1 הידעת עת לדת יעלי סלע חלל אילות תשמר׃

Hast thou known the time of The bearing of the wild goats of the rock? The bringing forth of hinds thou dost mark!

2 תספר ירחים תמלאנה וידעת עת לדתנה׃

Thou dost number the months they fulfil? And thou hast known the time of their bringing forth!

3 תכרענה ילדיהן תפלחנה חבליהם תשלחנה׃

They bow down, Their young ones they bring forth safely, Their pangs they cast forth.

4 יחלמו בניהם ירבו בבר יצאו ולא שבו למו׃

Safe are their young ones, They grow up in the field, they have gone out, And have not returned to them.

5 מי שלח פרא חפשי ומסרות ערוד מי פתח׃

Who hath sent forth the wild ass free? Yea, the bands of the wild ass who opened?

6 אשר שמתי ערבה ביתו ומשכנותיו מלחה׃

Whose house I have made the wilderness, And his dwellings the barren land,

7 ישחק להמון קריה תשאות נוגש לא ישמע׃

He doth laugh at the multitude of a city, The cries of an exactor he heareth not.

8 יתור הרים מרעהו ואחר כל ירוק ידרוש׃

The range of mountains [is] his pasture, And after every green thing he seeketh.

9 היאבה רים עבדך אם ילין על אבוסך׃

Is a Reem willing to serve thee? Doth he lodge by thy crib?

10 התקשר רים בתלם עבתו אם ישדד עמקים אחריך׃

Dost thou bind a Reem in a furrow [with] his thick band? Doth he harrow valleys after thee?

11 התבטח בו כי רב כחו ותעזב אליו יגיעך׃

Dost thou trust in him because great [is] his power? And dost thou leave unto him thy labour?

12 התאמין בו כי ישוב זרעך וגרנך יאסף׃

Dost thou trust in him That he doth bring back thy seed? And [to] thy threshing-floor doth gather [it]?

13 כנף רננים נעלסה אם אברה חסידה ונצה׃

The wing of the rattling ones exulteth, Whether the pinion of the ostrich or hawk.

14 כי תעזב לארץ בציה ועל עפר תחמם׃

For she leaveth on the earth her eggs, And on the dust she doth warm them,

15 ותשכח כי רגל תזורה וחית השדה תדושה׃

And she forgetteth that a foot may press it, And a beast of the field tread it down.

16 הקשיח בניה ללא לה לריק יגיעה בלי פחד׃

Her young ones it hath hardened without her, In vain [is] her labour without fear.

17 כי השה אלוה חכמה ולא חלק לה בבינה׃

For God hath caused her to forget wisdom, And He hath not given a portion To her in understanding:

18 כעת במרום תמריא תשחק לסוס ולרכבו׃

At the time on high she lifteth herself up, She laugheth at the horse and at his rider.

19 התתן לסוס גבורה התלביש צוארו רעמה׃

Dost thou give to the horse might? Dost thou clothe his neck [with] a mane?

20 התרעישנו כארבה הוד נחרו אימה׃

Dost thou cause him to rush as a locust? The majesty of his snorting [is] terrible.

21 יחפרו בעמק וישיש בכח יצא לקראת נשק׃

They dig in a valley, and he rejoiceth in power, He goeth forth to meet the armour.

22 ישחק לפחד ולא יחת ולא ישוב מפני חרב׃

He laugheth at fear, and is not affrighted, And he turneth not back from the face of the sword.

23 עליו תרנה אשפה להב חנית וכידון׃

Against him rattle doth quiver, The flame of a spear, and a halbert.

24 ברעש ורגז יגמא ארץ ולא יאמין כי קול שופר׃

With trembling and rage he swalloweth the ground, And remaineth not stedfast Because of the sound of a trumpet.

25 בדי שפר יאמר האח ומרחוק יריח מלחמה רעם שרים ותרועה׃

Among the trumpets he saith, Aha, And from afar he doth smell battle, Roaring of princes and shouting.

26 המבינתך יאבר נץ יפרש כנפו לתימן׃

By thine understanding flieth a hawk? Spreadeth he his wings to the south?

27 אם על פיך יגביה נשר וכי ירים קנו׃

At thy command goeth an eagle up high? Or lifteth he up his nest?

28 סלע ישכן ויתלנן על שן סלע ומצודה׃

A rock he doth inhabit, Yea, he lodgeth on the tooth of a rock, and fortress.

29 משם חפר אכל למרחוק עיניו יביטו׃

From thence he hath sought food, To a far off place his eyes look attentively,

30 ואפרחו יעלעו דם ובאשר חללים שם הוא׃

And his brood gulp up blood, And where the pierced [are] — there [is] he!