איוב 39

1 הידעת עת לדת יעלי סלע חלל אילות תשמר׃

Knowest thou the season when the Wild Goats of the crags beget? The bringing forth of the hinds, canst thou observe?

2 תספר ירחים תמלאנה וידעת עת לדתנה׃

Canst thou count the months they fulfil? Or knowest thou the time when they give birth?

3 תכרענה ילדיהן תפלחנה חבליהם תשלחנה׃

They kneel down, their young, they bring forth; their pains, they throw off;

4 יחלמו בניהם ירבו בבר יצאו ולא שבו למו׃

Their young become strong, they grow up in the open field, they go out, and return not unto them.

5 מי שלח פרא חפשי ומסרות ערוד מי פתח׃

Who hath sent forth the Wild Ass free? And, the bands of the swift-runner, who hath loosed?

6 אשר שמתי ערבה ביתו ומשכנותיו מלחה׃

Whose house I have made the waste plain, and his dwellings, the land of salt:

7 ישחק להמון קריה תשאות נוגש לא ישמע׃

He laugheth at the throng of the city, The shoutings of the driver, he heareth not;

8 יתור הרים מרעהו ואחר כל ירוק ידרוש׃

He espieth the mountains, his pasture-ground, and, after every green thing, maketh search.

9 היאבה רים עבדך אם ילין על אבוסך׃

Will the Wild-Ox be pleased to be thy servant? or lodge for the night by thy crib?

10 התקשר רים בתלם עבתו אם ישדד עמקים אחריך׃

Canst thou bind the wild-ox, so that—with the ridge—shall run his cord? Or will he harrow the furrows after thee?

11 התבטח בו כי רב כחו ותעזב אליו יגיעך׃

Wilt thou trust in him, because of the greatness of his strength? Wilt thou leave unto him thy toil?

12 התאמין בו כי ישוב זרעך וגרנך יאסף׃

Wilt thou put faith in him, that he will bring back thy seed? and that, corn for thy threshing-floor, he will gather?

13 כנף רננים נעלסה אם אברה חסידה ונצה׃

The wing of the Ostrich that waveth itself joyfully, Is it the pinion of lovingkindness or the plumage?

14 כי תעזב לארץ בציה ועל עפר תחמם׃

For she leaveth—to the earth—her eggs, and, on the dust, she letteth them be warmed;

15 ותשכח כי רגל תזורה וחית השדה תדושה׃

And hath forgotten, that, a foot, may crush them, —or, the wild beast, tread on them!

16 הקשיח בניה ללא לה לריק יגיעה בלי פחד׃

Dealing hardly with her young, as none-of-hers, In vain, her labour, without dread.

17 כי השה אלוה חכמה ולא חלק לה בבינה׃

For GOD hath suffered her to forget wisdom, and given her no share in understanding.

18 כעת במרום תמריא תשחק לסוס ולרכבו׃

What time, on high, she vibrateth her wings, she laugheth at the horse and his rider.

19 התתן לסוס גבורה התלביש צוארו רעמה׃

Couldst thou give—to the Horse—strength? Couldst thou clothe his neck with the quivering mane?

20 התרעישנו כארבה הוד נחרו אימה׃

Couldst thou cause him to leap like a locust? The majesty of his snort, is a terror!

21 יחפרו בעמק וישיש בכח יצא לקראת נשק׃

He diggeth into the plain, and rejoiceth in vigour, he goeth forth to meet armour;

22 ישחק לפחד ולא יחת ולא ישוב מפני חרב׃

He laugheth at dread, and is not dismayed, neither turneth he back, from the face of the sword;

23 עליו תרנה אשפה להב חנית וכידון׃

Against him, whiz [the arrows of] the quiver, the flashing head of spear and javelin;

24 ברעש ורגז יגמא ארץ ולא יאמין כי קול שופר׃

With stamping and rage, he drinketh up the ground, —he will not stand still when the horn soundeth;

25 בדי שפר יאמר האח ומרחוק יריח מלחמה רעם שרים ותרועה׃

As oft as the horn soundeth, he saith, Aha! And, from afar, he scenteth the battle, —the thunder of commanders and the war-cry.

26 המבינתך יאבר נץ יפרש כנפו לתימן׃

Is it, by thine understanding, that the Bird of Passage betaketh him to his pinions? spreadeth out his wings to the south?

27 אם על פיך יגביה נשר וכי ירים קנו׃

Or, at thy bidding, that the Eagle mounteth, and that he setteth on high his nest?

28 סלע ישכן ויתלנן על שן סלע ומצודה׃

The crag, he inhabiteth, and so lodgeth himself, on the tooth of the crag, and high fort;

29 משם חפר אכל למרחוק עיניו יביטו׃

From thence, he searcheth out food, far away, his eyes do pierce;

30 ואפרחו יעלעו דם ובאשר חללים שם הוא׃

And, his young brood, suck up blood, and, where the slain are, there, is he.