איוב 39
| הידעת עת לדת יעלי סלע חלל אילות תשמר׃ | 1 |
Knowest thou the time when the wild goats of the rock bring forth? [or] canst thou mark when the hinds do calve?
| תספר ירחים תמלאנה וידעת עת לדתנה׃ | 2 |
Canst thou number the months that they fulfill? or knowest thou the time when they bring forth?
| תכרענה ילדיהן תפלחנה חבליהם תשלחנה׃ | 3 |
They bow themselves, they bring forth their young, they cast out their sorrows.
| יחלמו בניהם ירבו בבר יצאו ולא שבו למו׃ | 4 |
Their young ones are in good liking, they grow up in the open field; they go forth, and return not again,
| מי שלח פרא חפשי ומסרות ערוד מי פתח׃ | 5 |
Who hath sent out the wild ass free? or who hath loosed the bands of the wild ass?
| אשר שמתי ערבה ביתו ומשכנותיו מלחה׃ | 6 |
Whose house I have made the wilderness, and the salt land his dwelling place.
| ישחק להמון קריה תשאות נוגש לא ישמע׃ | 7 |
He scorneth the tumult of the city, neither heareth he the shoutings of the driver.
| יתור הרים מרעהו ואחר כל ירוק ידרוש׃ | 8 |
The range of the mountains is his pasture, and he searcheth after every green thing.
| היאבה רים עבדך אם ילין על אבוסך׃ | 9 |
Will the wild-ox be content to serve thee? or will he abide by thy crib?
| התקשר רים בתלם עבתו אם ישדד עמקים אחריך׃ | 10 |
Canst thou bind the wild-ox with his band in the furrow? or will he harrow the valleys after thee?
| התבטח בו כי רב כחו ותעזב אליו יגיעך׃ | 11 |
Wilt thou trust him, because his strength is great? or wilt thou leave to him thy labour?
| התאמין בו כי ישוב זרעך וגרנך יאסף׃ | 12 |
Wilt thou confide in him, that he will bring home thy seed, and gather [the corn of] thy threshingfloor?
| כנף רננים נעלסה אם אברה חסידה ונצה׃ | 13 |
The wing of the ostrich rejoiceth, [but] are her pinions and feathers kindly?
| כי תעזב לארץ בציה ועל עפר תחמם׃ | 14 |
For she leaveth her eggs on the earth, and warmeth them in the dust,
| ותשכח כי רגל תזורה וחית השדה תדושה׃ | 15 |
And forgetteth that the foot may crush them, or that the wild beast may trample them.
| הקשיח בניה ללא לה לריק יגיעה בלי פחד׃ | 16 |
She is hardened against her young ones, as if they were not hers: though her labour be in vain, [she is] without fear;
| כי השה אלוה חכמה ולא חלק לה בבינה׃ | 17 |
Because God hath deprived her of wisdom, neither hath he imparted to her understanding.
| כעת במרום תמריא תשחק לסוס ולרכבו׃ | 18 |
What time she lifteth up herself on high, she scorneth the horse and his rider.
| התתן לסוס גבורה התלביש צוארו רעמה׃ | 19 |
Hast thou given the horse [his] might? hast thou clothed his neck with the quivering mane?
| התרעישנו כארבה הוד נחרו אימה׃ | 20 |
Hast thou made him to leap as a locust? the glory of his snorting is terrible.
| יחפרו בעמק וישיש בכח יצא לקראת נשק׃ | 21 |
He paweth in the valley, and rejoiceth in his strength: he goeth out to meet the armed men.
| ישחק לפחד ולא יחת ולא ישוב מפני חרב׃ | 22 |
He mocketh at fear, and is not dismayed; neither turneth he back from the sword.
| עליו תרנה אשפה להב חנית וכידון׃ | 23 |
The quiver rattleth against him, the flashing spear and the javelin.
| ברעש ורגז יגמא ארץ ולא יאמין כי קול שופר׃ | 24 |
He swalloweth the ground with fierceness and rage; neither believeth he that it is the voice of the trumpet.
| בדי שפר יאמר האח ומרחוק יריח מלחמה רעם שרים ותרועה׃ | 25 |
As oft as the trumpet [soundeth] he saith, Aha! and he smelleth the battle afar off, the thunder of the captains, and the shouting.
| המבינתך יאבר נץ יפרש כנפו לתימן׃ | 26 |
Doth the hawk soar by thy wisdom, [and] stretch her wings toward the south?
| אם על פיך יגביה נשר וכי ירים קנו׃ | 27 |
Doth the eagle mount up at thy command, and make her nest on high?
| סלע ישכן ויתלנן על שן סלע ומצודה׃ | 28 |
She dwelleth on the rock, and hath her lodging [there], upon the crag of the rock, and the strong hold.
| משם חפר אכל למרחוק עיניו יביטו׃ | 29 |
From thence she spieth out the prey; her eyes behold it afar off.
| ואפרחו יעלעו דם ובאשר חללים שם הוא׃ | 30 |
Her young ones also suck up blood: and where the slain are, there is she.
