איוב 39

1 הידעת עת לדת יעלי סלע חלל אילות תשמר׃

Knowest thou the time when the wild goats of the rock bring forth? Or canst thou observe when the hinds are in labor?

2 תספר ירחים תמלאנה וידעת עת לדתנה׃

Canst thou number the months they fulfill, And know the season when they bring forth?

3 תכרענה ילדיהן תפלחנה חבליהם תשלחנה׃

They bow themselves; they bring forth their young; They cast forth their pains.

4 יחלמו בניהם ירבו בבר יצאו ולא שבו למו׃

Their young ones are strong; they grow up in the fields; They go away, and return not to them.

5 מי שלח פרא חפשי ומסרות ערוד מי פתח׃

Who hath sent forth the wild ass free? Who hath loosed the bands of the wild ass,

6 אשר שמתי ערבה ביתו ומשכנותיו מלחה׃

To whom I have given the wilderness for his house, And the barren land for his dwelling-place?

7 ישחק להמון קריה תשאות נוגש לא ישמע׃

He scorneth the tumult of the city, And heedeth not the shouting of the driver;

8 יתור הרים מרעהו ואחר כל ירוק ידרוש׃

The range of the mountains is his pasture; He seeketh after every green thing,

9 היאבה רים עבדך אם ילין על אבוסך׃

Will the wild-ox consent to serve thee? Will he pass the night at thy crib?

10 התקשר רים בתלם עבתו אם ישדד עמקים אחריך׃

Canst thou bind the wild-ox with the harness to the furrow? Or will he harrow the valleys after thee?

11 התבטח בו כי רב כחו ותעזב אליו יגיעך׃

Wilt thou rely upon him because his strength is great, And commit to him thy labor?

12 התאמין בו כי ישוב זרעך וגרנך יאסף׃

Wilt thou trust him to bring home thy grain, And gather in thy harvest?

13 כנף רננים נעלסה אם אברה חסידה ונצה׃

The wing of the ostrich moveth joyfully; But is it with loving pinion and feathers?

14 כי תעזב לארץ בציה ועל עפר תחמם׃

Nay, she layeth her eggs on the ground; She warmeth them in the dust,

15 ותשכח כי רגל תזורה וחית השדה תדושה׃

And forgetteth that the foot may crush them, And that the wild beast may break them.

16 הקשיח בניה ללא לה לריק יגיעה בלי פחד׃

She is cruel to her young, as if they were not hers; Her labor is in vain, yet she feareth not;

17 כי השה אלוה חכמה ולא חלק לה בבינה׃

Because God hath denied her wisdom, And hath not given her understanding.

18 כעת במרום תמריא תשחק לסוס ולרכבו׃

Yet when she lasheth herself up on high, She laugheth at the horse and his rider.

19 התתן לסוס גבורה התלביש צוארו רעמה׃

Hast thou given the horse strength? Hast thou clothed his neck with his trembling mane?

20 התרעישנו כארבה הוד נחרו אימה׃

Hast thou taught him to bound like the locust? How majestic his snorting! how terrible!

21 יחפרו בעמק וישיש בכח יצא לקראת נשק׃

He paweth in the valley; he exulteth in his strength, And rusheth into the midst of arms.

22 ישחק לפחד ולא יחת ולא ישוב מפני חרב׃

He laugheth at fear; he trembleth not, And turneth not back from the sword.

23 עליו תרנה אשפה להב חנית וכידון׃

Against him rattle the quiver, The flaming spear, and the lance.

24 ברעש ורגז יגמא ארץ ולא יאמין כי קול שופר׃

With rage and fury he devoureth the ground; He will not believe that the trumpet soundeth.

25 בדי שפר יאמר האח ומרחוק יריח מלחמה רעם שרים ותרועה׃

At every blast of the trumpet, he saith, Aha! And snuffeth the battle afar off, —The thunder of the captains, and the war-shout.

26 המבינתך יאבר נץ יפרש כנפו לתימן׃

Is it by thy wisdom that the hawk flieth, And spreadeth his wings toward the south?

27 אם על פיך יגביה נשר וכי ירים קנו׃

Doth the eagle soar at thy command, And build his nest on high?

28 סלע ישכן ויתלנן על שן סלע ומצודה׃

He dwelleth and lodgeth upon the rock, Upon the peak of the rock, and the stronghold.

29 משם חפר אכל למרחוק עיניו יביטו׃

From thence he spieth out prey; His eyes discern it from afar.

30 ואפרחו יעלעו דם ובאשר חללים שם הוא׃

His young ones suck up blood; And where the slain are, there is he.