איוב 39

1 הידעת עת לדת יעלי סלע חלל אילות תשמר׃

Knowest thou the time when the chamois of the rock bring forth? or markest thou when the hinds do calve?

2 תספר ירחים תמלאנה וידעת עת לדתנה׃

Numberest thou the months of gestation which they complete and knowest thou the time when they bring forth?

3 תכרענה ילדיהן תפלחנה חבליהם תשלחנה׃

They bend themselves: they drop their young ones; throw off their pains.

4 יחלמו בניהם ירבו בבר יצאו ולא שבו למו׃

Their little ones become strong; they grow up in the open field; they go forth, and return not unto them.

5 מי שלח פרא חפשי ומסרות ערוד מי פתח׃

Who sent out the wild ass free? or who loosened the bonds of the forest-ass?

6 אשר שמתי ערבה ביתו ומשכנותיו מלחה׃

To whom I assigned the wilderness as his house, and the salty land as his dwellings.

7 ישחק להמון קריה תשאות נוגש לא ישמע׃

He laugheth at the noise of a town, and the shoutings of the driver he heareth not.

8 יתור הרים מרעהו ואחר כל ירוק ידרוש׃

What he espieth on the mountains is his pasture, and after every green thing doth he search.

9 היאבה רים עבדך אם ילין על אבוסך׃

Will the forest-ox be willing to serve thee, or will he stay over night at thy crib?

10 התקשר רים בתלם עבתו אם ישדד עמקים אחריך׃

Canst thou bind the forest-ox with a rope [to labor] in the furrow? or will he harrow valleys, following after thee?

11 התבטח בו כי רב כחו ותעזב אליו יגיעך׃

Wilt thou trust him, because his strength is great? and wilt thou leave to him thy labor?

12 התאמין בו כי ישוב זרעך וגרנך יאסף׃

Wilt thou confide in him, that he should bring home thy seed, and gather it into thy threshing-floor?—

13 כנף רננים נעלסה אם אברה חסידה ונצה׃

The wing of the ostrich moveth joyfully: hath she the pinions and plumage of the careful stork?

14 כי תעזב לארץ בציה ועל עפר תחמם׃

[No, ] for she intrusteth her eggs to the earth, and letteth them be hatched out on the dust:

15 ותשכח כי רגל תזורה וחית השדה תדושה׃

And she forgetteth that a foot may crush them, or that the beast of the field may stamp them down.

16 הקשיח בניה ללא לה לריק יגיעה בלי פחד׃

He hath made her callous against her young, as though they were not hers: her labor is in vain, [but she feeleth] no dread;

17 כי השה אלוה חכמה ולא חלק לה בבינה׃

Because God hath denied her wisdom, and he hath not imparted to her understanding.

18 כעת במרום תמריא תשחק לסוס ולרכבו׃

At the time she raiseth herself up on high, she laugheth at the horse and his rider.

19 התתן לסוס גבורה התלביש צוארו רעמה׃

Dost thou give the horse strength? dost thou clothe his neck with the rolling mane?

20 התרעישנו כארבה הוד נחרו אימה׃

Canst thou make him jump like a locust? his majestic snort is terrible.

21 יחפרו בעמק וישיש בכח יצא לקראת נשק׃

Men spy about in the valley, and he rejoiceth in his strength: he goeth forth to meet the armed array.

22 ישחק לפחד ולא יחת ולא ישוב מפני חרב׃

He laugheth at fear, and is not dismayed; and turneth not back from before the sword.

23 עליו תרנה אשפה להב חנית וכידון׃

Over him rattle the quiver, the glittering spear and the lance.

24 ברעש ורגז יגמא ארץ ולא יאמין כי קול שופר׃

With impatient noise and rage he holloweth [with his hoof] the ground, and keepeth not quiet when the cornet's voice [is heard].

25 בדי שפר יאמר האח ומרחוק יריח מלחמה רעם שרים ותרועה׃

Midst the sound of the cornet he uttereth his joyful neigh; and from afar he perceiveth the battle, the loud call of the captains, and the battle-cry.—

26 המבינתך יאבר נץ יפרש כנפו לתימן׃

Is it through thy understanding that the hawk flieth along, and spreadeth out his wings toward the south?

27 אם על פיך יגביה נשר וכי ירים קנו׃

Or is it by your order that the eagle doth mount upward, and buildeth high up his nest?

28 סלע ישכן ויתלנן על שן סלע ומצודה׃

On a rock he dwelleth, and spendeth his nights, on a rocky crag and mountain fastness.

29 משם חפר אכל למרחוק עיניו יביטו׃

From there he espieth his food, from afar can his eyes behold.

30 ואפרחו יעלעו דם ובאשר חללים שם הוא׃

His young ones, also, sip up blood: and where the slain be, there is he.