איוב 39

1 הידעת עת לדת יעלי סלע חלל אילות תשמר׃

Knowest thou the time when the wild goats of the rock bring forth? dost thou mark the calving of the hinds?

2 תספר ירחים תמלאנה וידעת עת לדתנה׃

Dost thou number the months that they fulfil? and knowest thou the time when they bring forth?

3 תכרענה ילדיהן תפלחנה חבליהם תשלחנה׃

They bow themselves, they give birth to their young ones, they cast out their pains;

4 יחלמו בניהם ירבו בבר יצאו ולא שבו למו׃

Their young ones become strong, they grow up in the open field, they go forth, and return not unto them.

5 מי שלח פרא חפשי ומסרות ערוד מי פתח׃

Who hath sent out the wild ass free? and who hath loosed the bands of the onager,

6 אשר שמתי ערבה ביתו ומשכנותיו מלחה׃

Whose house I made the wilderness, and the salt plain his dwellings?

7 ישחק להמון קריה תשאות נוגש לא ישמע׃

He laugheth at the tumult of the city, and heareth not the shouts of the driver;

8 יתור הרים מרעהו ואחר כל ירוק ידרוש׃

The range of the mountains is his pasture, and he searcheth after every green thing.

9 היאבה רים עבדך אם ילין על אבוסך׃

Will the buffalo be willing to serve thee, or will he lodge by thy crib?

10 התקשר רים בתלם עבתו אם ישדד עמקים אחריך׃

Canst thou bind the buffalo with his cord in the furrow? or will he harrow the valleys after thee?

11 התבטח בו כי רב כחו ותעזב אליו יגיעך׃

Wilt thou put confidence in him, because his strength is great? and wilt thou leave thy labour to him?

12 התאמין בו כי ישוב זרעך וגרנך יאסף׃

Wilt thou trust him to bring home thy seed, and gather it into thy threshing-floor?

13 כנף רננים נעלסה אם אברה חסידה ונצה׃

The wing of the ostrich beats joyously — But is it the stork's pinion and plumage?

14 כי תעזב לארץ בציה ועל עפר תחמם׃

For she leaveth her eggs to the earth, and warmeth them in the dust,

15 ותשכח כי רגל תזורה וחית השדה תדושה׃

And forgetteth that the foot may crush them, or that the beast of the field may trample them.

16 הקשיח בניה ללא לה לריק יגיעה בלי פחד׃

She is hardened against her young ones, as though they were not hers; her labour is in vain, without her concern.

17 כי השה אלוה חכמה ולא חלק לה בבינה׃

For God hath deprived her of wisdom, and hath not furnished her with understanding.

18 כעת במרום תמריא תשחק לסוס ולרכבו׃

What time she lasheth herself on high, she scorneth the horse and his rider.

19 התתן לסוס גבורה התלביש צוארו רעמה׃

Hast thou given strength to the horse? hast thou clothed his neck with the quivering mane?

20 התרעישנו כארבה הוד נחרו אימה׃

Dost thou make him to leap as a locust? His majestic snorting is terrible.

21 יחפרו בעמק וישיש בכח יצא לקראת נשק׃

He paweth in the valley, and rejoiceth in [his] strength; he goeth forth to meet the armed host.

22 ישחק לפחד ולא יחת ולא ישוב מפני חרב׃

He laugheth at fear, and is not affrighted; neither turneth he back from before the sword.

23 עליו תרנה אשפה להב חנית וכידון׃

The quiver rattleth upon him, the glittering spear and the javelin.

24 ברעש ורגז יגמא ארץ ולא יאמין כי קול שופר׃

He swalloweth the ground with fierceness and rage, and cannot contain himself at the sound of the trumpet:

25 בדי שפר יאמר האח ומרחוק יריח מלחמה רעם שרים ותרועה׃

At the noise of the trumpets he saith, Aha! and he smelleth the battle afar off, the thunder of the captains, and the shouting.

26 המבינתך יאבר נץ יפרש כנפו לתימן׃

Doth the hawk fly by thine intelligence, [and] stretch his wings toward the south?

27 אם על פיך יגביה נשר וכי ירים קנו׃

Doth the eagle mount up at thy command, and make his nest on high?

28 סלע ישכן ויתלנן על שן סלע ומצודה׃

He inhabiteth the rock and maketh his dwelling on the point of the cliff, and the fastness:

29 משם חפר אכל למרחוק עיניו יביטו׃

From thence he spieth out the prey, his eyes look into the distance;

30 ואפרחו יעלעו דם ובאשר חללים שם הוא׃

And his young ones suck up blood; and where the slain are, there is he.