< איוב 37 >

אף לזאת יחרד לבי ויתר ממקומו׃ 1
Super hoc expavit cor meum, et emotum est de loco suo.
שמעו שמוע ברגז קלו והגה מפיו יצא׃ 2
Audite auditionem in terrore vocis ejus, et sonum de ore illius procedentem.
תחת כל השמים ישרהו ואורו על כנפות הארץ׃ 3
Subter omnes cælos ipse considerat, et lumen illius super terminos terræ.
אחריו ישאג קול ירעם בקול גאונו ולא יעקבם כי ישמע קולו׃ 4
Post eum rugiet sonitus; tonabit voce magnitudinis suæ: et non investigabitur, cum audita fuerit vox ejus.
ירעם אל בקולו נפלאות עשה גדלות ולא נדע׃ 5
Tonabit Deus in voce sua mirabiliter, qui facit magna et inscrutabilia;
כי לשלג יאמר הוא ארץ וגשם מטר וגשם מטרות עזו׃ 6
qui præcipit nivi ut descendat in terram, et hiemis pluviis, et imbri fortitudinis suæ;
ביד כל אדם יחתום לדעת כל אנשי מעשהו׃ 7
qui in manu omnium hominum signat, ut noverint singuli opera sua.
ותבא חיה במו ארב ובמעונתיה תשכן׃ 8
Ingredietur bestia latibulum, et in antro suo morabitur.
מן החדר תבוא סופה וממזרים קרה׃ 9
Ab interioribus egredietur tempestas, et ab Arcturo frigus.
מנשמת אל יתן קרח ורחב מים במוצק׃ 10
Flante Deo, concrescit gelu, et rursum latissimæ funduntur aquæ.
אף ברי יטריח עב יפיץ ענן אורו׃ 11
Frumentum desiderat nubes, et nubes spargunt lumen suum.
והוא מסבות מתהפך בתחבולתו לפעלם כל אשר יצום על פני תבל ארצה׃ 12
Quæ lustrant per circuitum, quocumque eas voluntas gubernantis duxerit, ad omne quod præceperit illis super faciem orbis terrarum:
אם לשבט אם לארצו אם לחסד ימצאהו׃ 13
sive in una tribu, sive in terra sua, sive in quocumque loco misericordiæ suæ eas jusserit inveniri.
האזינה זאת איוב עמד והתבונן נפלאות אל׃ 14
Ausculta hæc, Job: sta, et considera mirabilia Dei.
התדע בשום אלוה עליהם והופיע אור עננו׃ 15
Numquid scis quando præceperit Deus pluviis, ut ostenderent lucem nubium ejus?
התדע על מפלשי עב מפלאות תמים דעים׃ 16
Numquid nosti semitas nubium magnas, et perfectas scientias?
אשר בגדיך חמים בהשקט ארץ מדרום׃ 17
Nonne vestimenta tua calida sunt, cum perflata fuerit terra austro?
תרקיע עמו לשחקים חזקים כראי מוצק׃ 18
Tu forsitan cum eo fabricatus es cælos, qui solidissimi quasi ære fusi sunt.
הודיענו מה נאמר לו לא נערך מפני חשך׃ 19
Ostende nobis quid dicamus illi: nos quippe involvimur tenebris.
היספר לו כי אדבר אם אמר איש כי יבלע׃ 20
Quis narrabit ei quæ loquor? etiam si locutus fuerit homo, devorabitur.
ועתה לא ראו אור בהיר הוא בשחקים ורוח עברה ותטהרם׃ 21
At nunc non vident lucem: subito aër cogetur in nubes, et ventus transiens fugabit eas.
מצפון זהב יאתה על אלוה נורא הוד׃ 22
Ab aquilone aurum venit, et ad Deum formidolosa laudatio.
שדי לא מצאנהו שגיא כח ומשפט ורב צדקה לא יענה׃ 23
Digne eum invenire non possumus: magnus fortitudine, et judicio, et justitia: et enarrari non potest.
לכן יראוהו אנשים לא יראה כל חכמי לב׃ 24
Ideo timebunt eum viri, et non audebunt contemplari omnes qui sibi videntur esse sapientes.

< איוב 37 >