איוב 36
| ויסף אליהוא ויאמר׃ | 1 |
Og videre sagde Elihu:
| כתר לי זעיר ואחוך כי עוד לאלוה מלים׃ | 2 |
Bi nu lidt, jeg har noget at sige dig, thi end har jeg Ord til Forsvar for Gud.
| אשא דעי למרחוק ולפעלי אתן צדק׃ | 3 |
Jeg vil hente min Viden langvejsfra og skaffe min Skaber Ret;
| כי אמנם לא שקר מלי תמים דעות עמך׃ | 4 |
thi for vist, mine Ord er ikke Opspind, en Mand med fuldkommen Indsigt har du for dig.
| הן אל כביר ולא ימאס כביר כח לב׃ | 5 |
Se, Gud forkaster det stive Sind,
| לא יחיה רשע ומשפט עניים יתן׃ | 6 |
den gudløse holder han ikke i Live; de arme lader han få deres Ret,
| לא יגרע מצדיק עיניו ואת מלכים לכסא וישיבם לנצח ויגבהו׃ | 7 |
fra retfærdige vender han ikke sit Blik, men giver dem Plads for stedse hos Konger på Tronen i Højhed.
| ואם אסורים בזקים ילכדון בחבלי עני׃ | 8 |
Og hvis de bindes i Lænker, fanges i Nødens Bånd,
| ויגד להם פעלם ופשעיהם כי יתגברו׃ | 9 |
så viser han dem deres Gerning, deres Synder, at de hovmodede sig,
| ויגל אזנם למוסר ויאמר כי ישבון מאון׃ | 10 |
åbner deres Øre for Tugt og byder dem vende sig bort fra det onde.
| אם ישמעו ויעבדו יכלו ימיהם בטוב ושניהם בנעימים׃ | 11 |
Hvis de så hører og bøjer sig, da ender de deres Dage i Lykke, i liflig Fryd deres År.
| ואם לא ישמעו בשלח יעברו ויגועו בבלי דעת׃ | 12 |
Men hører de ikke, falder de for Sværd og opgiver Ånden i Uforstand.
| וחנפי לב ישימו אף לא ישועו כי אסרם׃ | 13 |
Men vanhellige Hjerter forbitres; når han binder dem, råber de ikke om Hjælp;
| תמת בנער נפשם וחיתם בקדשים׃ | 14 |
i Ungdommen dør deres Sjæl, deres Liv får Mandsskøgers Lod.
| יחלץ עני בעניו ויגל בלחץ אזנם׃ | 15 |
Den elendige frelser han ved hans Elende og åbner hans Øre ved Trængsel.
| ואף הסיתך מפי צר רחב לא מוצק תחתיה ונחת שלחנך מלא דשן׃ | 16 |
Men dig har Medgangen lokket, du var i Fred for Ulykkens Gab; ingen Trængsel indjog dig Skræk, fuldt var dit Bord af fede Retter.
| ודין רשע מלאת דין ומשפט יתמכו׃ | 17 |
Den gudløses som kom til fulde over dig, hans retfærdige Dom greb dig fat.
| כי חמה פן יסיתך בספק ורב כפר אל יטך׃ | 18 |
Lad dig ikke lokke af Vrede til Spot eller Bødens Storhed lede dig vild!
| היערך שועך לא בצר וכל מאמצי כח׃ | 19 |
Kan vel dit Skrig gøre Ende på Nøden, eller det at du opbyder al din Kraft?
| אל תשאף הלילה לעלות עמים תחתם׃ | 20 |
Ej må du længes efter Natten, som. opskræmmer Folkeslag der, hvor de er;
| השמר אל תפן אל און כי על זה בחרת מעני׃ | 21 |
var dig og vend dig ikke til Uret, så du foretrækker ondt for at lide.
| הן אל ישגיב בכחו מי כמהו מורה׃ | 22 |
Se, ophøjet er Gud i sin Vælde, hvo er en Lærer som han?
| מי פקד עליו דרכו ומי אמר פעלת עולה׃ | 23 |
Hvo foreskrev ham hans Vej, og hvo turde sige: "Du gjorde Uret!"
| זכר כי תשגיא פעלו אשר שררו אנשים׃ | 24 |
Se til at ophøje hans Værk, som Mennesker priser i Sang!
| כל אדם חזו בו אנוש יביט מרחוק׃ | 25 |
Alle Mennesker ser det med Fryd, skønt dødelige skuer det kun fra det fjerne.
| הן אל שגיא ולא נדע מספר שניו ולא חקר׃ | 26 |
Se, Gud er ophøjet, kan ikke ransages, Tal på hans År kan ikke fides.
| כי יגרע נטפי מים יזקו מטר לאדו׃ | 27 |
Thi Dråber drager han ud af Havet, i hans Tåge siver de ned som Regn,
| אשר יזלו שחקים ירעפו עלי אדם רב׃ | 28 |
og Skyerne lader den strømme og dryppe på mange Folk.
| אף אם יבין מפרשי עב תשאות סכתו׃ | 29 |
Hvo fatter mon Skyernes Vidder eller hans Boligs Bulder?
| הן פרש עליו אורו ושרשי הים כסה׃ | 30 |
Se, han breder sin Tåge om sig og skjuler Havets Rødder;
| כי בם ידין עמים יתן אכל למכביר׃ | 31 |
Thi dermed nærer han Folkene, giver dem Brød i Overflod;
| על כפים כסה אור ויצו עליה במפגיע׃ | 32 |
han hyller sine Hænder i Lys og sender det ud imod Målet;
| יגיד עליו רעו מקנה אף על עולה׃ | 33 |
hans Torden melder hans Komme, selv Kvæget melder hans Optræk.
