איוב 32
| וישבתו שלשת האנשים האלה מענות את איוב כי הוא צדיק בעיניו׃ | 1 |
Έπαυσαν δε και οι τρεις ούτοι άνθρωποι αποκρινόμενοι προς τον Ιώβ, διότι ήτο δίκαιος εις τους οφθαλμούς αυτού.
| ויחר אף אליהוא בן ברכאל הבוזי ממשפחת רם באיוב חרה אפו על צדקו נפשו מאלהים׃ | 2 |
Τότε εξήφθη ο θυμός του Ελιού, υιού του Βαραχιήλ του Βουζίτου, εκ της συγγενείας του Αράμ· κατά του Ιώβ εξήφθη ο θυμός αυτού, διότι εδικαίονεν εαυτόν μάλλον παρά τον Θεόν.
| ובשלשת רעיו חרה אפו על אשר לא מצאו מענה וירשיעו את איוב׃ | 3 |
Και κατά των τριών αυτού φίλων εξήφθη ο θυμός αυτού, διότι δεν εύρηκαν απόκρισιν και κατεδίκασαν τον Ιώβ.
| ואליהו חכה את איוב בדברים כי זקנים המה ממנו לימים׃ | 4 |
Ο δε Ελιού περιέμενε να λαλήση προς τον Ιώβ, διότι εκείνοι ήσαν γεροντότεροι αυτού.
| וירא אליהוא כי אין מענה בפי שלשת האנשים ויחר אפו׃ | 5 |
Ότε δε ο Ελιού είδεν, ότι δεν ήτο απόκρισις εν τω στόματι των τριών ανδρών, εξήφθη ο θυμός αυτού.
| ויען אליהוא בן ברכאל הבוזי ויאמר צעיר אני לימים ואתם ישישים על כן זחלתי ואירא מחות דעי אתכם׃ | 6 |
και απεκρίθη ο Ελιού ο υιός του Βαραχιήλ του Βουζίτου και είπεν· Εγώ είμαι νέος την ηλικίαν, και σεις γέροντες· διά τούτο εφοβήθην και συνεστάλην να σας φανερώσω την γνώμην μου.
| אמרתי ימים ידברו ורב שנים ידיעו חכמה׃ | 7 |
Εγώ είπα, Αι ημέραι ας λαλήσωσι και το πλήθος των ετών ας διδάξη, σοφίαν.
| אכן רוח היא באנוש ונשמת שדי תבינם׃ | 8 |
Βεβαίως είναι πνεύμα εν τω ανθρώπω η έμπνευσις όμως του Παντοδυνάμου συνετίζει αυτόν.
| לא רבים יחכמו וזקנים יבינו משפט׃ | 9 |
Οι μεγαλήτεροι δεν είναι πάντοτε σοφοί· ούτε οι γέροντες νοούσι κρίσιν.
| לכן אמרתי שמעה לי אחוה דעי אף אני׃ | 10 |
Διά τούτο είπα, Ακούσατέ μου· θέλω φανερώσει και εγώ την γνώμην μου.
| הן הוחלתי לדבריכם אזין עד תבונתיכם עד תחקרון מלין׃ | 11 |
Ιδού, επρόσμενα τους λόγους σας· ηκροάσθην τα επιχειρήματά σας, εωσού εξετάσητε τους λόγους.
| ועדיכם אתבונן והנה אין לאיוב מוכיח עונה אמריו מכם׃ | 12 |
Και σας παρετήρουν, και ιδού, ουδείς εξ υμών ηδυνήθη να καταπείση τον Ιώβ, αποκρινόμενος εις τους λόγους αυτού·
| פן תאמרו מצאנו חכמה אל ידפנו לא איש׃ | 13 |
διά να μη είπητε, Ημείς ευρήκαμεν σοφίαν. Ο Θεός θέλει καταβάλει αυτόν, ουχί άνθρωπος.
| ולא ערך אלי מלין ובאמריכם לא אשיבנו׃ | 14 |
Εκείνος δε δεν διηύθυνε λόγους προς εμέ· και δεν θέλω αποκριθή προς αυτόν κατά τας ομιλίας σας.
| חתו לא ענו עוד העתיקו מהם מלים׃ | 15 |
Εκείνοι ετρόμαξαν, δεν απεκρίθησαν πλέον· έχασαν τους λόγους αυτών.
| והוחלתי כי לא ידברו כי עמדו לא ענו עוד׃ | 16 |
Και περιέμενον, επειδή δεν ελάλουν· αλλ' ίσταντο· δεν απεκρίνοντο πλέον.
| אענה אף אני חלקי אחוה דעי אף אני׃ | 17 |
Ας αποκριθώ και εγώ το μέρος μου· ας φανερώσω και εγώ την γνώμην μου.
| כי מלתי מלים הציקתני רוח בטני׃ | 18 |
Διότι είμαι πλήρης λόγων· το πνεύμα εντός μου με αναγκάζει.
| הנה בטני כיין לא יפתח כאבות חדשים יבקע׃ | 19 |
Ιδού, η κοιλία μου είναι ως οίνος όστις δεν ηνοίχθη· είναι ετοίμη να σπάση, ως ασκοί γλεύκους.
| אדברה וירוח לי אפתח שפתי ואענה׃ | 20 |
Θέλω λαλήσει διά να αναπνεύσω· θέλω ανοίξει τα χείλη μου και αποκριθή.
| אל נא אשא פני איש ואל אדם לא אכנה׃ | 21 |
Μη γένοιτο να γείνω προσωπολήπτης, μηδέ να κολακεύσω άνθρωπον.
| כי לא ידעתי אכנה כמעט ישאני עשני׃ | 22 |
Διότι δεν εξεύρω να κολακεύω· ο Ποιητής μου ήθελε με αναρπάσει ευθύς.
