איוב 32

1 וישבתו שלשת האנשים האלה מענות את איוב כי הוא צדיק בעיניו׃

Und jene drei Männer hörten auf, dem Hiob zu antworten, weil er in seinen Augen gerecht war.

2 ויחר אף אליהוא בן ברכאל הבוזי ממשפחת רם באיוב חרה אפו על צדקו נפשו מאלהים׃

Da entbrannte der Zorn Elihus, des Sohnes Barakeels, des Busiters, vom Geschlechte Ram; sein Zorn entbrannte wider Hiob, weil er sich selbst mehr rechtfertigte als Gott.

3 ובשלשת רעיו חרה אפו על אשר לא מצאו מענה וירשיעו את איוב׃

Und sein Zorn entbrannte wider seine drei Freunde, darum, daß sie keine Antwort fanden und Hiob verdammten.

4 ואליהו חכה את איוב בדברים כי זקנים המה ממנו לימים׃

Aber Elihu hatte auf Hiob gewartet mit Reden, weil jene älter an Jahren waren als er.

5 וירא אליהוא כי אין מענה בפי שלשת האנשים ויחר אפו׃

Und als Elihu sah, daß keine Antwort in dem Munde der drei Männer war, da entbrannte sein Zorn.

6 ויען אליהוא בן ברכאל הבוזי ויאמר צעיר אני לימים ואתם ישישים על כן זחלתי ואירא מחות דעי אתכם׃

Und Elihu, der Sohn Barakeels, der Busiter, hob an und sprach: Ich bin jung an Jahren, und ihr seid Greise; darum habe ich mich gescheut und gefürchtet, euch mein Wissen kundzutun.

7 אמרתי ימים ידברו ורב שנים ידיעו חכמה׃

Ich sagte: Mögen die Tage reden, und die Menge der Jahre Weisheit verkünden.

8 אכן רוח היא באנוש ונשמת שדי תבינם׃

Jedoch der Geist ist es in den Menschen, und der Odem des Allmächtigen, der sie verständig macht.

9 לא רבים יחכמו וזקנים יבינו משפט׃

Nicht die Bejahrten sind weise, noch verstehen die Alten, was recht ist.

10 לכן אמרתי שמעה לי אחוה דעי אף אני׃

Darum sage ich: Höre mir zu, auch ich will mein Wissen kundtun.

11 הן הוחלתי לדבריכם אזין עד תבונתיכם עד תחקרון מלין׃

Siehe, ich harrte auf eure Reden, horchte auf eure Einsichten, bis ihr Worte ausfindig gemacht hättet,

12 ועדיכם אתבונן והנה אין לאיוב מוכיח עונה אמריו מכם׃

und ich richtete meine Aufmerksamkeit auf euch; und siehe, keiner ist unter euch, der Hiob widerlegt, der seine Reden beantwortet hätte.

13 פן תאמרו מצאנו חכמה אל ידפנו לא איש׃

Daß ihr nur nicht saget: Wir haben Weisheit gefunden. Gott wird ihn aus dem Felde schlagen, nicht ein Mensch!

14 ולא ערך אלי מלין ובאמריכם לא אשיבנו׃

Er hat ja an mich keine Worte gerichtet, und mit euren Reden werde ich ihm nicht erwidern. -

15 חתו לא ענו עוד העתיקו מהם מלים׃

Sie sind bestürzt, sie antworten nicht mehr, die Worte sind ihnen ausgegangen.

16 והוחלתי כי לא ידברו כי עמדו לא ענו עוד׃

Und ich sollte warten, weil sie nicht reden, weil sie dastehen, nicht mehr antworten?

17 אענה אף אני חלקי אחוה דעי אף אני׃

Auch ich will mein Teil erwidern, auch ich will mein Wissen kundtun.

18 כי מלתי מלים הציקתני רוח בטני׃

Denn voll bin ich von Worten; der Geist meines Innern drängt mich.

19 הנה בטני כיין לא יפתח כאבות חדשים יבקע׃

Siehe, mein Inneres ist wie Wein, der nicht geöffnet ist; gleich neuen Schläuchen will es bersten.

20 אדברה וירוח לי אפתח שפתי ואענה׃

Ich will reden, daß mir Luft werde, will meine Lippen auftun und antworten.

21 אל נא אשא פני איש ואל אדם לא אכנה׃

Daß ich nur ja für niemand Partei nehme! Und keinem Menschen werde ich schmeicheln.

22 כי לא ידעתי אכנה כמעט ישאני עשני׃

Denn ich weiß nicht zu schmeicheln: gar bald würde mein Schöpfer mich hinwegnehmen.