איוב 31

1 ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה׃

En pakt hadde jeg gjort med mine øine, at jeg ikke skulde se på en jomfru.

2 ומה חלק אלוה ממעל ונחלת שדי ממרמים׃

Hvad lodd vilde jeg ellers få av Gud i himmelen, eller hvad arv av den Allmektige i det høie?

3 הלא איד לעול ונכר לפעלי און׃

Rammer ikke fordervelse den urettferdige, og ulykke dem som gjør det onde?

4 הלא הוא יראה דרכי וכל צעדי יספור׃

Ser ikke han mine veier, og teller han ikke alle mine skritt?

5 אם הלכתי עם שוא ותחש על מרמה רגלי׃

Dersom jeg har faret frem med falskhet, og min fot har hastet til svik

6 ישקלני במאזני צדק וידע אלוה תמתי׃

- la Gud veie mig på rettferds vektskål, og han skal se at jeg er uten skyld -

7 אם תטה אשרי מני הדרך ואחר עיני הלך לבי ובכפי דבק מאום׃

dersom mine skritt har bøid av fra veien, og mitt hjerte har fulgt mine øine, og dersom der er nogen flekk på mine hender,

8 אזרעה ואחר יאכל וצאצאי ישרשו׃

gid da en annen må ete det jeg har sådd, og gid det jeg har plantet, må rykkes op med rot!

9 אם נפתה לבי על אשה ועל פתח רעי ארבתי׃

Dersom mitt hjerte har latt sig dåre for en kvinnes skyld, og jeg har luret ved min næstes dør,

10 תטחן לאחר אשתי ועליה יכרעון אחרין׃

gid da min hustru må male korn for en annen, og andre menn bøie sig over henne!

11 כי הוא זמה והיא עון פלילים׃

For slikt er en skjenselsdåd, det er en misgjerning, hjemfalt til dom;

12 כי אש היא עד אבדון תאכל ובכל תבואתי תשרש׃

det er en ild som fortærer like til avgrunnen; alt mitt gods skulde den gjøre ende på.

13 אם אמאס משפט עבדי ואמתי ברבם עמדי׃

Har jeg krenket min træls og min trælkvinnes rett, når de hadde nogen trette med mig?

14 ומה אעשה כי יקום אל וכי יפקד מה אשיבנו׃

Hvad skulde jeg da gjøre om Gud stod op, og hvad skulde jeg svare ham om han gransket saken?

15 הלא בבטן עשני עשהו ויכננו ברחם אחד׃

Har ikke han som skapte mig i mors liv, skapt også dem, og har ikke en og den samme dannet oss i mors liv?

16 אם אמנע מחפץ דלים ועיני אלמנה אכלה׃

Har jeg nektet fattigfolk det de ønsket, og latt enkens øine tæres bort?

17 ואכל פתי לבדי ולא אכל יתום ממנה׃

Har jeg ett mitt brød alene, så den farløse ikke fikk ete av det?

18 כי מנעורי גדלני כאב ומבטן אמי אנחנה׃

Nei, fra min ungdom av vokste han op hos mig som hos en far, og fra min mors liv av førte jeg henne ved hånden.

19 אם אראה אובד מבלי לבוש ואין כסות לאביון׃

Har jeg kunnet se en ulykkelig uten klær eller en fattig uten et plagg å ha på sig?

20 אם לא ברכוני חלצו ומגז כבשי יתחמם׃

Måtte ikke hans lender velsigne mig, fordi han fikk varme sig med ull av mine får?

21 אם הניפותי על יתום ידי כי אראה בשער עזרתי׃

Har jeg løftet min hånd mot den farløse, fordi jeg var viss på å få medhold i retten?

22 כתפי משכמה תפול ואזרעי מקנה תשבר׃

Gid da min skulder må falle fra sitt ledd, og min arm bli brutt løs fra sin skål!

23 כי פחד אלי איד אל ומשאתו לא אוכל׃

For Guds straff fylte mig med redsel, og mot hans velde maktet jeg intet.

24 אם שמתי זהב כסלי ולכתם אמרתי מבטחי׃

Har jeg satt mitt håp til gullet og sagt til gullklumpen: Du er min tillit?

25 אם אשמח כי רב חילי וכי כביר מצאה ידי׃

Har jeg gledet mig fordi min rikdom blev stor, og fordi min hånd vant mig meget gods?

26 אם אראה אור כי יהל וירח יקר הלך׃

Når jeg så sollyset, hvorledes det strålte, og månen, hvor herlig den skred frem,

27 ויפת בסתר לבי ותשק ידי לפי׃

blev da mitt hjerte dåret i lønndom, så jeg sendte dem håndkyss?

28 גם הוא עון פלילי כי כחשתי לאל ממעל׃

Nei, også det vilde være en misgjerning, hjemfalt til dom; for da hadde jeg fornektet Gud i det høie.

29 אם אשמח בפיד משנאי והתעררתי כי מצאו רע׃

Har jeg gledet mig ved min fiendes uferd og jublet når ulykken rammet ham?

30 ולא נתתי לחטא חכי לשאל באלה נפשו׃

Nei, jeg tillot ikke min munn å synde ved å forbanne ham og ønske ham døden.

31 אם לא אמרו מתי אהלי מי יתן מבשרו לא נשבע׃

Må ikke mine husfolk vidne at enhver fikk mette sig ved mitt bord?

32 בחוץ לא ילין גר דלתי לארח אפתח׃

Aldri måtte en fremmed ligge utenfor mitt hus om natten; jeg åpnet mine dører for den veifarende.

33 אם כסיתי כאדם פשעי לטמון בחבי עוני׃

Har jeg, som mennesker pleier, skjult mine synder og dulgt min misgjerning i min barm,

34 כי אערוץ המון רבה ובוז משפחות יחתני ואדם לא אצא פתח׃

fordi jeg fryktet den store mengde og var redd for de fornemme slekters forakt, så jeg tidde stille og ikke gikk ut av min dør?

35 מי יתן לי שמע לי הן תוי שדי יענני וספר כתב איש ריבי׃

Å, om jeg hadde nogen som vilde høre på mig! Se, her er min underskrift, la den Allmektige svare mig! Å, om jeg hadde det skrift min motpart har satt op!

36 אם לא על שכמי אשאנו אענדנו עטרות לי׃

Sannelig, jeg skulde ta det på min skulder, jeg skulde feste det til mitt hode som en krone;

37 מספר צעדי אגידנו כמו נגיד אקרבנו׃

jeg skulde gjøre ham regnskap for alle mine skritt, som en fyrste skulde jeg møte ham.

38 אם עלי אדמתי תזעק ויחד תלמיה יבכיון׃

Dersom min aker skriker over mig, og alle dens furer gråter,

39 אם כחה אכלתי בלי כסף ונפש בעליה הפחתי׃

dersom jeg har fortæret dens grøde uten betaling og utslukket dens eiers liv,

40 תחת חטה יצא חוח ותחת שערה באשה תמו דברי איוב׃

gid det da må vokse torner på min aker istedenfor hvete og ugress istedenfor bygg! Her ender Jobs ord.