איוב 31

1 ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה׃

Jeg sluttede en Pagt med mit Øje om ikke at se på en Jomfru;

2 ומה חלק אלוה ממעל ונחלת שדי ממרמים׃

hvad var ellers min Lod fra Gud hist oppe, den Arv, den Almægtige gav fra det høje?

3 הלא איד לעול ונכר לפעלי און׃

Har ikke den lovløse Vanheld i Vente, Udådsmændene Modgang?

4 הלא הוא יראה דרכי וכל צעדי יספור׃

Ser han ej mine Veje og tæller alle mine Skridt?

5 אם הלכתי עם שוא ותחש על מרמה רגלי׃

Har jeg holdt til med Løgn, og hasted min Fod til Svig

6 ישקלני במאזני צדק וידע אלוה תמתי׃

på Rettens Vægtskål veje han mig, så Gud kan kende min Uskyld

7 אם תטה אשרי מני הדרך ואחר עיני הלך לבי ובכפי דבק מאום׃

er mit Skridt bøjet af fra Vejen, og har mit Hjerte fulgt mine Øjne, hang noget ved mine Hænder,

8 אזרעה ואחר יאכל וצאצאי ישרשו׃

da gid jeg må så og en anden fortære, og hvad jeg planted, oprykkes med Rode!

9 אם נפתה לבי על אשה ועל פתח רעי ארבתי׃

Blev jeg en Dåre på Grund at en Kvinde, og har jeg luret ved Næstens Dør,

10 תטחן לאחר אשתי ועליה יכרעון אחרין׃

så dreje min Hustru Kværn for en anden, og andre bøje sig over hende!

11 כי הוא זמה והיא עון פלילים׃

Thi sligt var Skændselsdåd, Brøde, der drages for Retten,

12 כי אש היא עד אבדון תאכל ובכל תבואתי תשרש׃

ja, Ild, der æder til Afgrunden og sætter hele min Høst i Brand!

13 אם אמאס משפט עבדי ואמתי ברבם עמדי׃

Har jeg ringeagtet min Træls og min Trælkvindes Ret, når de trættede med mig,

14 ומה אעשה כי יקום אל וכי יפקד מה אשיבנו׃

hvad skulde jeg da gøre, når Gud stod op, hvad skulde jeg svare, når han så efter?

15 הלא בבטן עשני עשהו ויכננו ברחם אחד׃

Har ikke min Skaber skabt ham i Moders Skød, har en og samme ej dannet os begge i Moders Liv?

16 אם אמנע מחפץ דלים ועיני אלמנה אכלה׃

Har jeg afslået ringes Ønske, ladet Enkens Øjne vansmægte,

17 ואכל פתי לבדי ולא אכל יתום ממנה׃

var jeg ene om at spise mit Brød, har den faderløse ej spist deraf

18 כי מנעורי גדלני כאב ומבטן אמי אנחנה׃

nej, fra Barnsben fostred jeg ham som en Fader, jeg ledede hende fra min Moders Skød.

19 אם אראה אובד מבלי לבוש ואין כסות לאביון׃

Har jeg set en Stakkel blottet for Klæder, en fattig savne et Tæppe

20 אם לא ברכוני חלצו ומגז כבשי יתחמם׃

visselig nej, hans Hofter velsigned mig, når han varmed sig i Uld af mine Lam.

21 אם הניפותי על יתום ידי כי אראה בשער עזרתי׃

Har jeg løftet min Bånd mod en faderløs, fordi jeg var vis på Medhold i Retten,

22 כתפי משכמה תפול ואזרעי מקנה תשבר׃

så falde min Skulder fra Nakken, så rykkes min Arm af Led!

23 כי פחד אלי איד אל ומשאתו לא אוכל׃

Thi Guds Rædsel var kommet over mig, og når han rejste sig, magted jeg intet!

24 אם שמתי זהב כסלי ולכתם אמרתי מבטחי׃

Har jeg slået min Lid til Guld, kaldt det rene Guld min Fortrøstning,

25 אם אשמח כי רב חילי וכי כביר מצאה ידי׃

var det min Glæde, at Rigdommen voksed, og at min Hånd fik sanket så meget,

26 אם אראה אור כי יהל וירח יקר הלך׃

så jeg, hvorledes Sollyset stråled, eller den herligt skridende Måne,

27 ויפת בסתר לבי ותשק ידי לפי׃

og lod mit Hjerte sig dåre i Løn, så jeg hylded dem med Kys på min Hånd

28 גם הוא עון פלילי כי כחשתי לאל ממעל׃

også det var Brøde, der drages for Retten, thi da fornægted jeg Gud hist oppe.

29 אם אשמח בפיד משנאי והתעררתי כי מצאו רע׃

Var min Avindsmands Fald min Glæd jubled jeg, når han ramtes af Vanheld

30 ולא נתתי לחטא חכי לשאל באלה נפשו׃

nej, jeg tillod ikke min Gane at synde, så jeg bandende kræved hans Sjæl.

31 אם לא אמרו מתי אהלי מי יתן מבשרו לא נשבע׃

Har min Husfælle ej måttet sige: "Hvem mættedes ej af Kød fra hans Bord"

32 בחוץ לא ילין גר דלתי לארח אפתח׃

nej, den fremmede lå ej ude om Natten, jeg åbned min Dør for Vandringsmænd.

33 אם כסיתי כאדם פשעי לטמון בחבי עוני׃

Har jeg skjult mine Synder, som Mennesker gør, så jeg dulgte min Brøde i Brystet

34 כי אערוץ המון רבה ובוז משפחות יחתני ואדם לא אצא פתח׃

af Frygt for den store Hob, af Angst for Stamfrænders Ringeagt, så jeg blev inden Døre i Stilhed!

35 מי יתן לי שמע לי הן תוי שדי יענני וספר כתב איש ריבי׃

Ak, var der dog en, der hørte på mig! Her er mit Bomærke - lad den Almægtige svare! Havde jeg blot min Modparts Indlæg!

36 אם לא על שכמי אשאנו אענדנו עטרות לי׃

Sandelig, tog jeg det på min Skulder, kransed mit Hoved dermed som en Krone,

37 מספר צעדי אגידנו כמו נגיד אקרבנו׃

svared ham for hvert eneste Skridt og mødte ham som en Fyrste.

38 אם עלי אדמתי תזעק ויחד תלמיה יבכיון׃

Har min Mark måttet skrige over mig og alle Furerne græde,

39 אם כחה אכלתי בלי כסף ונפש בעליה הפחתי׃

har jeg tæret dens Kraft uden Vederlag, udslukt dens Ejeres Liv,

40 תחת חטה יצא חוח ותחת שערה באשה תמו דברי איוב׃

så gro der Tjørn for Hvede og Ukrudt i Stedet for Byg! Her ender Jobs Ord.