איוב 30
| ועתה שחקו עלי צעירים ממני לימים אשר מאסתי אבותם לשית עם כלבי צאני׃ | 1 |
Nunc autem derident me juniores tempore, quorum non dignabar patres ponere cum canibus gregis mei:
| גם כח ידיהם למה לי עלימו אבד כלח׃ | 2 |
quorum virtus manuum mihi erat pro nihilo, et vita ipsa putabantur indigni:
| בחסר ובכפן גלמוד הערקים ציה אמש שואה ומשאה׃ | 3 |
egestate et fame steriles, qui rodebant in solitudine, squallentes calamitate et miseria.
| הקטפים מלוח עלי שיח ושרש רתמים לחמם׃ | 4 |
Et mandebant herbas, et arborum cortices, et radix juniperorum erat cibus eorum:
| מן גו יגרשו יריעו עלימו כגנב׃ | 5 |
qui de convallibus ista rapientes, cum singula reperissent, ad ea cum clamore currebant.
| בערוץ נחלים לשכן חרי עפר וכפים׃ | 6 |
In desertis habitabant torrentium, et in cavernis terræ, vel super glaream:
| בין שיחים ינהקו תחת חרול יספחו׃ | 7 |
qui inter hujuscemodi lætabantur, et esse sub sentibus delicias computabant:
| בני נבל גם בני בלי שם נכאו מן הארץ׃ | 8 |
filii stultorum et ignobilium, et in terra penitus non parentes.
| ועתה נגינתם הייתי ואהי להם למלה׃ | 9 |
Nunc in eorum canticum versus sum, et factus sum eis in proverbium.
| תעבוני רחקו מני ומפני לא חשכו רק׃ | 10 |
Abominantur me, et longe fugiunt a me, et faciem meam conspuere non verentur.
| כי יתרו פתח ויענני ורסן מפני שלחו׃ | 11 |
Pharetram enim suam aperuit, et afflixit me, et frenum posuit in os meum.
| על ימין פרחח יקומו רגלי שלחו ויסלו עלי ארחות אידם׃ | 12 |
Ad dexteram orientis calamitates meæ illico surrexerunt: pedes meos subverterunt, et oppresserunt quasi fluctibus semitis suis.
| נתסו נתיבתי להותי יעילו לא עזר למו׃ | 13 |
Dissipaverunt itinera mea; insidiati sunt mihi, et prævaluerunt: et non fuit qui ferret auxilium.
| כפרץ רחב יאתיו תחת שאה התגלגלו׃ | 14 |
Quasi rupto muro, et aperta janua, irruerunt super me, et ad meas miserias devoluti sunt.
| ההפך עלי בלהות תרדף כרוח נדבתי וכעב עברה ישעתי׃ | 15 |
Redactus sum in nihilum: abstulisti quasi ventus desiderium meum, et velut nubes pertransiit salus mea.
| ועתה עלי תשתפך נפשי יאחזוני ימי עני׃ | 16 |
Nunc autem in memetipso marcescit anima mea, et possident me dies afflictionis.
| לילה עצמי נקר מעלי וערקי לא ישכבון׃ | 17 |
Nocte os meum perforatur doloribus, et qui me comedunt, non dormiunt.
| ברב כח יתחפש לבושי כפי כתנתי יאזרני׃ | 18 |
In multitudine eorum consumitur vestimentum meum, et quasi capitio tunicæ succinxerunt me.
| הרני לחמר ואתמשל כעפר ואפר׃ | 19 |
Comparatus sum luto, et assimilatus sum favillæ et cineri.
| אשוע אליך ולא תענני עמדתי ותתבנן בי׃ | 20 |
Clamo ad te, et non exaudis me: sto, et non respicis me.
| תהפך לאכזר לי בעצם ידך תשטמני׃ | 21 |
Mutatus es mihi in crudelem, et in duritia manus tuæ adversaris mihi.
| תשאני אל רוח תרכיבני ותמגגני תשוה׃ | 22 |
Elevasti me, et quasi super ventum ponens; elisisti me valide.
| כי ידעתי מות תשיבני ובית מועד לכל חי׃ | 23 |
Scio quia morti trades me, ubi constituta est domus omni viventi.
| אך לא בעי ישלח יד אם בפידו להן שוע׃ | 24 |
Verumtamen non ad consumptionem eorum emittis manum tuam: et si corruerint, ipse salvabis.
| אם לא בכיתי לקשה יום עגמה נפשי לאביון׃ | 25 |
Flebam quondam super eo qui afflictus erat, et compatiebatur anima mea pauperi.
| כי טוב קויתי ויבא רע ואיחלה לאור ויבא אפל׃ | 26 |
Expectabam bona, et venerunt mihi mala: præstolabar lucem, et eruperunt tenebræ.
| מעי רתחו ולא דמו קדמני ימי עני׃ | 27 |
Interiora mea efferbuerunt absque ulla requie: prævenerunt me dies afflictionis.
| קדר הלכתי בלא חמה קמתי בקהל אשוע׃ | 28 |
Mœrens incedebam sine furore; consurgens, in turba clamabam.
| אח הייתי לתנים ורע לבנות יענה׃ | 29 |
Frater fui draconum, et socius struthionum.
| עורי שחר מעלי ועצמי חרה מני חרב׃ | 30 |
Cutis mea denigrata est super me, et ossa mea aruerunt præ caumate.
| ויהי לאבל כנרי ועגבי לקול בכים׃ | 31 |
Versa est in luctum cithara mea, et organum meum in vocem flentium.
