איוב 30

1 ועתה שחקו עלי צעירים ממני לימים אשר מאסתי אבותם לשית עם כלבי צאני׃

“But now they mock me, men younger than I am, whose fathers I would have refused to entrust with my sheep dogs.

2 גם כח ידיהם למה לי עלימו אבד כלח׃

What use to me was the strength of their hands, since their vigor had left them?

3 בחסר ובכפן גלמוד הערקים ציה אמש שואה ומשאה׃

Gaunt from poverty and hunger, they gnawed the dry land, and the desolate wasteland by night.

4 הקטפים מלוח עלי שיח ושרש רתמים לחמם׃

They plucked mallow among the shrubs, and the roots of the broom tree were their food.

5 מן גו יגרשו יריעו עלימו כגנב׃

They were banished from among men, shouted down like thieves,

6 בערוץ נחלים לשכן חרי עפר וכפים׃

so that they lived on the slopes of the wadis, among the rocks and in holes in the ground.

7 בין שיחים ינהקו תחת חרול יספחו׃

They cried out among the shrubs and huddled beneath the nettles.

8 בני נבל גם בני בלי שם נכאו מן הארץ׃

A senseless and nameless brood, they were driven off the land.

9 ועתה נגינתם הייתי ואהי להם למלה׃

And now they mock me in song; I have become a byword among them.

10 תעבוני רחקו מני ומפני לא חשכו רק׃

They abhor me and keep far from me; they do not hesitate to spit in my face.

11 כי יתרו פתח ויענני ורסן מפני שלחו׃

Because God has unstrung my bow and afflicted me, they have cast off restraint in my presence.

12 על ימין פרחח יקומו רגלי שלחו ויסלו עלי ארחות אידם׃

The rabble arises at my right; they lay snares for my feet and build siege ramps against me.

13 נתסו נתיבתי להותי יעילו לא עזר למו׃

They tear up my path; they profit from my destruction, with no one to restrain them.

14 כפרץ רחב יאתיו תחת שאה התגלגלו׃

They advance as through a wide breach; through the ruins they keep rolling in.

15 ההפך עלי בלהות תרדף כרוח נדבתי וכעב עברה ישעתי׃

Terrors are turned loose against me; they drive away my dignity as by the wind, and my prosperity has passed like a cloud.

16 ועתה עלי תשתפך נפשי יאחזוני ימי עני׃

And now my soul is poured out within me; days of affliction grip me.

17 לילה עצמי נקר מעלי וערקי לא ישכבון׃

Night pierces my bones, and my gnawing pains never rest.

18 ברב כח יתחפש לבושי כפי כתנתי יאזרני׃

With great force He grasps my garment; He seizes me by the collar of my tunic.

19 הרני לחמר ואתמשל כעפר ואפר׃

He throws me into the mud, and I have become like dust and ashes.

20 אשוע אליך ולא תענני עמדתי ותתבנן בי׃

I cry out to You for help, but You do not answer; when I stand up, You merely look at me.

21 תהפך לאכזר לי בעצם ידך תשטמני׃

You have ruthlessly turned on me; You oppose me with Your strong hand.

22 תשאני אל רוח תרכיבני ותמגגני תשוה׃

You snatch me up into the wind and drive me before it; You toss me about in the storm.

23 כי ידעתי מות תשיבני ובית מועד לכל חי׃

Yes, I know that You will bring me down to death, to the place appointed for all the living.

24 אך לא בעי ישלח יד אם בפידו להן שוע׃

Yet no one stretches out his hand to a ruined man when he cries for help in his distress.

25 אם לא בכיתי לקשה יום עגמה נפשי לאביון׃

Have I not wept for those in trouble? Has my soul not grieved for the needy?

26 כי טוב קויתי ויבא רע ואיחלה לאור ויבא אפל׃

But when I hoped for good, evil came; when I looked for light, darkness fell.

27 מעי רתחו ולא דמו קדמני ימי עני׃

I am churning within and cannot rest; days of affliction confront me.

28 קדר הלכתי בלא חמה קמתי בקהל אשוע׃

I go about blackened, but not by the sun. I stand up in the assembly and cry for help.

29 אח הייתי לתנים ורע לבנות יענה׃

I have become a brother of jackals, a companion of ostriches.

30 עורי שחר מעלי ועצמי חרה מני חרב׃

My skin grows black and peels, and my bones burn with fever.

31 ויהי לאבל כנרי ועגבי לקול בכים׃

My harp is tuned to mourning and my flute to the sound of weeping.