איוב 30
| ועתה שחקו עלי צעירים ממני לימים אשר מאסתי אבותם לשית עם כלבי צאני׃ | 1 |
Nu derimod ler de ad mig, Folk, der er yngre end jeg, hvis Fædre jeg fandt for ringe at sætte iblandt mine Hyrdehunde.
| גם כח ידיהם למה לי עלימו אבד כלח׃ | 2 |
Og hvad skulde jeg med deres Hænders Kraft? Deres Ungdomskraft har de mistet,
| בחסר ובכפן גלמוד הערקים ציה אמש שואה ומשאה׃ | 3 |
tørrede hen af Trang og Sult. De afgnaver Ørk og Ødemark
| הקטפים מלוח עלי שיח ושרש רתמים לחמם׃ | 4 |
og plukker Melde ved Krattet, Gyvelrødder er deres Brød.
| מן גו יגרשו יריעו עלימו כגנב׃ | 5 |
Fra Samfundet drives de bort, som ad Tyve raabes der efter dem.
| בערוץ נחלים לשכן חרי עפר וכפים׃ | 6 |
De bor i Kløfter, fulde af Rædsler, i Jordens og Klippernes Huler.
| בין שיחים ינהקו תחת חרול יספחו׃ | 7 |
De brøler imellem Buske, i Tornekrat kommer de sammen,
| בני נבל גם בני בלי שם נכאו מן הארץ׃ | 8 |
en dum og navnløs Æt, de joges med Hug af Lande.
| ועתה נגינתם הייתי ואהי להם למלה׃ | 9 |
Men nu er jeg Haansang for dem, jeg er dem et Samtaleemne;
| תעבוני רחקו מני ומפני לא חשכו רק׃ | 10 |
de afskyr mig, holder sig fra mig, nægter sig ikke af spytte ad mig.
| כי יתרו פתח ויענני ורסן מפני שלחו׃ | 11 |
Thi han løste min Buestreng, ydmyged mig, og foran mig kasted de Tøjlerne af.
| על ימין פרחח יקומו רגלי שלחו ויסלו עלי ארחות אידם׃ | 12 |
Til højre rejser sig Ynglen, Fødderne slaar de fra mig, bygger sig Ulykkesveje imod mig;
| נתסו נתיבתי להותי יעילו לא עזר למו׃ | 13 |
min Sti har de opbrudt, de hjælper med til mit Fald, og ingen hindrer dem i det;
| כפרץ רחב יאתיו תחת שאה התגלגלו׃ | 14 |
de kommer som gennem et gabende Murbrud, vælter sig frem under Ruiner,
| ההפך עלי בלהות תרדף כרוח נדבתי וכעב עברה ישעתי׃ | 15 |
Rædsler har vendt sig imod mig; min Værdighed joges bort som af Storm, min Lykke svandt som en Sky.
| ועתה עלי תשתפך נפשי יאחזוני ימי עני׃ | 16 |
Min Sjæl opløser sig i mig; Elendigheds Dage har ramt mig:
| לילה עצמי נקר מעלי וערקי לא ישכבון׃ | 17 |
Natten borer i mine Knogler, aldrig blunder de nagende Smerter.
| ברב כח יתחפש לבושי כפי כתנתי יאזרני׃ | 18 |
Med vældig Kraft vanskabes mit Kød, det hænger om mig, som var det min Kjortel.
| הרני לחמר ואתמשל כעפר ואפר׃ | 19 |
Han kasted mig ud i Dynd, jeg er blevet som Støv og Aske.
| אשוע אליך ולא תענני עמדתי ותתבנן בי׃ | 20 |
Jeg skriger til dig, du svarer mig ikke, du staar der og ænser mig ikke;
| תהפך לאכזר לי בעצם ידך תשטמני׃ | 21 |
grum er du blevet imod mig, forfølger mig med din vældige Haand.
| תשאני אל רוח תרכיבני ותמגגני תשוה׃ | 22 |
Du løfter og vejrer mig hen i Stormen, og dens Brusen gennemryster mig;
| כי ידעתי מות תשיבני ובית מועד לכל חי׃ | 23 |
thi jeg ved, du fører mig hjem til Døden, til det Hus, hvor alt levende samles.
| אך לא בעי ישלח יד אם בפידו להן שוע׃ | 24 |
Dog, mon den druknende ej rækker Haanden ud og raaber om Hjælp, naar han gaar under?
| אם לא בכיתי לקשה יום עגמה נפשי לאביון׃ | 25 |
Mon ikke jeg græder over den, som havde det haardt, sørgede ikke min Sjæl for den fattiges Skyld?
| כי טוב קויתי ויבא רע ואיחלה לאור ויבא אפל׃ | 26 |
Jeg biede paa Lykke, men Ulykke kom, jeg haabed paa Lys, men Mørke kom;
| מעי רתחו ולא דמו קדמני ימי עני׃ | 27 |
ustandseligt koger det i mig, Elendigheds Dage traf mig;
| קדר הלכתי בלא חמה קמתי בקהל אשוע׃ | 28 |
trøstesløs gaar jeg i Sorg, i Forsamlingen rejser jeg mig og raaber;
| אח הייתי לתנים ורע לבנות יענה׃ | 29 |
Sjakalernes Broder blev jeg, Strudsenes Fælle.
| עורי שחר מעלי ועצמי חרה מני חרב׃ | 30 |
Min Hud er sort, falder af, mine Knogler brænder af Hede;
| ויהי לאבל כנרי ועגבי לקול בכים׃ | 31 |
min Citer er blevet til Sorg, min Fløjte til hulkende Graad!
