איוב 30

1 ועתה שחקו עלי צעירים ממני לימים אשר מאסתי אבותם לשית עם כלבי צאני׃

Nyní pak posmívají se mi mladší mne, jejichž bych otců nechtěl byl postaviti se psy stáda svého.

2 גם כח ידיהם למה לי עלימו אבד כלח׃

Ač síla rukou jejich k čemu by mi byla? Zmařena jest při nich starost jejich.

3 בחסר ובכפן גלמוד הערקים ציה אמש שואה ומשאה׃

Nebo chudobou a hladem znuzeni, utíkali na planá, tmavá, soukromná a pustá místa.

4 הקטפים מלוח עלי שיח ושרש רתמים לחמם׃

Kteříž trhali zeliny po chrastinách, ano i koření, a jalovec za pokrm byl jim.

5 מן גו יגרשו יריעו עלימו כגנב׃

Z prostřed lidí vyháníni byli; povolávali za nimi, jako za zlodějem,

6 בערוץ נחלים לשכן חרי עפר וכפים׃

Tak že musili bydliti v výmolích potoků, v děrách země a skálí.

7 בין שיחים ינהקו תחת חרול יספחו׃

V chrastinách řvali, pod trní se shromažďovali,

8 בני נבל גם בני בלי שם נכאו מן הארץ׃

Lidé nejnešlechetnější, nýbrž lidé bez poctivosti, menší váhy i než ta země.

9 ועתה נגינתם הייתי ואהי להם למלה׃

Nyní, pravím, jsem jejich písničkou, jsa jim učiněn za přísloví.

10 תעבוני רחקו מני ומפני לא חשכו רק׃

V ošklivosti mne mají, vzdalují se mne, a na tvář mou nestydí se plvati.

11 כי יתרו פתח ויענני ורסן מפני שלחו׃

Nebo Bůh mou vážnost odjal, a ssoužil mne; pročež uzdu před přítomností mou svrhli.

12 על ימין פרחח יקומו רגלי שלחו ויסלו עלי ארחות אידם׃

Po pravici mládež povstává, nohy mi podrážejí, tak že šlapáním protřeli ke mně stezky nešlechetnosti své.

13 נתסו נתיבתי להותי יעילו לא עזר למו׃

Mou pak stezku zkazili, k bídě mé přidali, ač jim to nic nepomůže.

14 כפרץ רחב יאתיו תחת שאה התגלגלו׃

Jako širokou mezerou vskakují, a k vyplénění mému valí se.

15 ההפך עלי בלהות תרדף כרוח נדבתי וכעב עברה ישעתי׃

Obrátily se na mne hrůzy, stihají jako vítr ochotnost mou, nebo jako oblak pomíjí zdraví mé.

16 ועתה עלי תשתפך נפשי יאחזוני ימי עני׃

A již ve mně rozlila se duše má, pochytili mne dnové trápení mého,

17 לילה עצמי נקר מעלי וערקי לא ישכבון׃

Kteréž v noci vrtá kosti mé ve mně; pročež ani nervové moji neodpočívají.

18 ברב כח יתחפש לבושי כפי כתנתי יאזרני׃

Oděv můj mění se pro násilnou moc bolesti, kteráž mne tak jako obojek sukně mé svírá.

19 הרני לחמר ואתמשל כעפר ואפר׃

Uvrhl mne do bláta, tak že jsem již podobný prachu a popelu.

20 אשוע אליך ולא תענני עמדתי ותתבנן בי׃

Volám k tobě, ó Bože, a neslyšíš mne; postavuji se, ale nehledíš na mne.

21 תהפך לאכזר לי בעצם ידך תשטמני׃

Obrátils mi se v ukrutného nepřítele, silou ruky své mi odporuješ.

22 תשאני אל רוח תרכיבני ותמגגני תשוה׃

Vznášíš mne u vítr, sázíš mne na něj, a k rozplynutí mi přivodíš zdravý soud.

23 כי ידעתי מות תשיבני ובית מועד לכל חי׃

Nebo vím, že mne k smrti odkážeš, a do domu, do něhož se shromažďuje všeliký živý.

24 אך לא בעי ישלח יד אם בפידו להן שוע׃

Jistě žeť nevztáhne Bůh do hrobu ruky, by pak, když je stírá, i volali.

25 אם לא בכיתי לקשה יום עגמה נפשי לאביון׃

Zdaliž jsem neplakal nad tím, kdož okoušel zlých dnů? Duše má kormoutila se nad nuzným.

26 כי טוב קויתי ויבא רע ואיחלה לאור ויבא אפל׃

Když jsem dobrého čekal, přišlo mi zlé; nadál jsem se světla, ale přišla mrákota.

27 מעי רתחו ולא דמו קדמני ימי עני׃

Vnitřností mé zevřely, tak že se ještě neupokojily; předstihli mne dnové trápení.

28 קדר הלכתי בלא חמה קמתי בקהל אשוע׃

Chodím osmahlý, ne od slunce, povstávaje, i mezi mnohými křičím.

29 אח הייתי לתנים ורע לבנות יענה׃

Bratrem učiněn jsem draků, a tovaryšem mladých pstrosů.

30 עורי שחר מעלי ועצמי חרה מני חרב׃

Kůže má zčernala na mně, a kosti mé vyprahly od horkosti.

31 ויהי לאבל כנרי ועגבי לקול בכים׃

A protož v kvílení obrátila se harfa má, a píšťalka má v hlas plačících.