< איוב 3 >
אחרי כן פתח איוב את פיהו ויקלל את יומו׃ | 1 |
Post hæc aperuit Job os suum, et maledixit diei suo,
יאבד יום אולד בו והלילה אמר הרה גבר׃ | 3 |
[Pereat dies in qua natus sum, et nox in qua dictum est: Conceptus est homo.
היום ההוא יהי חשך אל ידרשהו אלוה ממעל ואל תופע עליו נהרה׃ | 4 |
Dies ille vertatur in tenebras: non requirat eum Deus desuper, et non illustretur lumine.
יגאלהו חשך וצלמות תשכן עליו עננה יבעתהו כמרירי יום׃ | 5 |
Obscurent eum tenebræ et umbra mortis; occupet eum caligo, et involvatur amaritudine.
הלילה ההוא יקחהו אפל אל יחד בימי שנה במספר ירחים אל יבא׃ | 6 |
Noctem illam tenebrosus turbo possideat; non computetur in diebus anni, nec numeretur in mensibus.
הנה הלילה ההוא יהי גלמוד אל תבא רננה בו׃ | 7 |
Sit nox illa solitaria, nec laude digna.
יקבהו אררי יום העתידים ערר לויתן׃ | 8 |
Maledicant ei qui maledicunt diei, qui parati sunt suscitare Leviathan.
יחשכו כוכבי נשפו יקו לאור ואין ואל יראה בעפעפי שחר׃ | 9 |
Obtenebrentur stellæ caligine ejus; expectet lucem, et non videat, nec ortum surgentis auroræ.
כי לא סגר דלתי בטני ויסתר עמל מעיני׃ | 10 |
Quia non conclusit ostia ventris qui portavit me, nec abstulit mala ab oculis meis.
למה לא מרחם אמות מבטן יצאתי ואגוע׃ | 11 |
Quare non in vulva mortuus sum? egressus ex utero non statim perii?
מדוע קדמוני ברכים ומה שדים כי אינק׃ | 12 |
Quare exceptus genibus? cur lactatus uberibus?
כי עתה שכבתי ואשקוט ישנתי אז ינוח לי׃ | 13 |
Nunc enim dormiens silerem, et somno meo requiescerem
עם מלכים ויעצי ארץ הבנים חרבות למו׃ | 14 |
cum regibus et consulibus terræ, qui ædificant sibi solitudines;
או עם שרים זהב להם הממלאים בתיהם כסף׃ | 15 |
aut cum principibus qui possident aurum, et replent domos suas argento;
או כנפל טמון לא אהיה כעללים לא ראו אור׃ | 16 |
aut sicut abortivum absconditum non subsisterem, vel qui concepti non viderunt lucem.
שם רשעים חדלו רגז ושם ינוחו יגיעי כח׃ | 17 |
Ibi impii cessaverunt a tumultu, et ibi requieverunt fessi robore.
יחד אסירים שאננו לא שמעו קול נגש׃ | 18 |
Et quondam vincti pariter sine molestia, non audierunt vocem exactoris.
קטן וגדול שם הוא ועבד חפשי מאדניו׃ | 19 |
Parvus et magnus ibi sunt, et servus liber a domino suo.
למה יתן לעמל אור וחיים למרי נפש׃ | 20 |
Quare misero data est lux, et vita his qui in amaritudine animæ sunt:
המחכים למות ואיננו ויחפרהו ממטמונים׃ | 21 |
qui expectant mortem, et non venit, quasi effodientes thesaurum;
השמחים אלי גיל ישישו כי ימצאו קבר׃ | 22 |
gaudentque vehementer cum invenerint sepulchrum?
לגבר אשר דרכו נסתרה ויסך אלוה בעדו׃ | 23 |
viro cujus abscondita est via et circumdedit eum Deus tenebris?
כי לפני לחמי אנחתי תבא ויתכו כמים שאגתי׃ | 24 |
Antequam comedam, suspiro; et tamquam inundantes aquæ, sic rugitus meus:
כי פחד פחדתי ויאתיני ואשר יגרתי יבא לי׃ | 25 |
quia timor quem timebam evenit mihi, et quod verebar accidit.
לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי ויבא רגז׃ | 26 |
Nonne dissimulavi? nonne silui? nonne quievi? et venit super me indignatio.]