איוב 3
| אחרי כן פתח איוב את פיהו ויקלל את יומו׃ | 1 |
Darnach tat Hiob seinen Mund auf und verfluchte seinen Tag.
| ויען איוב ויאמר׃ | 2 |
Und Hiob sprach:
| יאבד יום אולד בו והלילה אמר הרה גבר׃ | 3 |
Der Tag müsse verloren sein, darin ich geboren bin, und die Nacht, welche sprach: Es ist ein Männlein empfangen!
| היום ההוא יהי חשך אל ידרשהו אלוה ממעל ואל תופע עליו נהרה׃ | 4 |
Derselbe Tag müsse finster sein, und Gott von obenherab müsse nicht nach ihm fragen; kein Glanz müsse über ihn scheinen!
| יגאלהו חשך וצלמות תשכן עליו עננה יבעתהו כמרירי יום׃ | 5 |
Finsternis und Dunkel müssen ihn überwältigen, und dicke Wolken müssen über ihm bleiben, und der Dampf am Tage mache ihn gräßlich!
| הלילה ההוא יקחהו אפל אל יחד בימי שנה במספר ירחים אל יבא׃ | 6 |
Die Nacht müsse Dunkel einnehmen; sie müsse sich nicht unter den Tagen des Jahres freuen noch in die Zahl der Monden kommen!
| הנה הלילה ההוא יהי גלמוד אל תבא רננה בו׃ | 7 |
Siehe, die Nacht müsse einsam sein und kein Jauchzen darin sein!
| יקבהו אררי יום העתידים ערר לויתן׃ | 8 |
Es müssen sie verfluchen die Verflucher des Tages und die da bereit sind, zu erregen den Leviathan!
| יחשכו כוכבי נשפו יקו לאור ואין ואל יראה בעפעפי שחר׃ | 9 |
Ihre Sterne müssen finster sein in ihrer Dämmerung; sie hoffe aufs Licht, und es komme nicht, und müsse nicht sehen die Wimpern der Morgenröte,
| כי לא סגר דלתי בטני ויסתר עמל מעיני׃ | 10 |
darum daß sie nicht verschlossen hat die Tür des Leibes meiner Mutter und nicht verborgen das Unglück vor meinen Augen!
| למה לא מרחם אמות מבטן יצאתי ואגוע׃ | 11 |
Warum bin ich nicht gestorben von Mutterleib an? Warum bin ich nicht verschieden, da ich aus dem Leibe kam?
| מדוע קדמוני ברכים ומה שדים כי אינק׃ | 12 |
Warum hat man mich auf den Schoß gesetzt? Warum bin ich mit Brüsten gesäugt?
| כי עתה שכבתי ואשקוט ישנתי אז ינוח לי׃ | 13 |
So läge ich doch nun und wäre still, schliefe und hätte Ruhe
| עם מלכים ויעצי ארץ הבנים חרבות למו׃ | 14 |
mit den Königen und Ratsherren auf Erden, die das Wüste bauen,
| או עם שרים זהב להם הממלאים בתיהם כסף׃ | 15 |
oder mit den Fürsten, die Gold haben und deren Häuser voll Silber sind.
| או כנפל טמון לא אהיה כעללים לא ראו אור׃ | 16 |
Oder wie eine unzeitige Geburt, die man verborgen hat, wäre ich gar nicht, wie Kinder, die das Licht nie gesehen haben.
| שם רשעים חדלו רגז ושם ינוחו יגיעי כח׃ | 17 |
Daselbst müssen doch aufhören die Gottlosen mit Toben; daselbst ruhen doch, die viel Mühe gehabt haben.
| יחד אסירים שאננו לא שמעו קול נגש׃ | 18 |
Da haben doch miteinander Frieden die Gefangenen und hören nicht die Stimme des Drängers.
| קטן וגדול שם הוא ועבד חפשי מאדניו׃ | 19 |
Da sind beide, klein und groß, und der Knecht ist frei von seinem Herrn.
| למה יתן לעמל אור וחיים למרי נפש׃ | 20 |
Warum ist das Licht gegeben dem Mühseligen und das Leben den betrübten Herzen
| המחכים למות ואיננו ויחפרהו ממטמונים׃ | 21 |
(die des Todes warten, und er kommt nicht, und grüben ihn wohl aus dem Verborgenen,
| השמחים אלי גיל ישישו כי ימצאו קבר׃ | 22 |
die sich sehr freuten und fröhlich wären, wenn sie ein Grab bekämen),
| לגבר אשר דרכו נסתרה ויסך אלוה בעדו׃ | 23 |
dem Manne, dessen Weg verborgen ist und vor ihm von Gott verzäunt ward?
| כי לפני לחמי אנחתי תבא ויתכו כמים שאגתי׃ | 24 |
Denn wenn ich essen soll, muß ich seufzen, und mein Heulen fährt heraus wie Wasser.
| כי פחד פחדתי ויאתיני ואשר יגרתי יבא לי׃ | 25 |
Denn was ich gefürchtet habe ist über mich gekommen, und was ich sorgte, hat mich getroffen.
| לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי ויבא רגז׃ | 26 |
War ich nicht glückselig? War ich nicht fein stille? Hatte ich nicht gute Ruhe? Und es kommt solche Unruhe!
