איוב 3
| אחרי כן פתח איוב את פיהו ויקלל את יומו׃ | 1 |
After this Job opened his mouth, and cursed the day of his birth.
| ויען איוב ויאמר׃ | 2 |
Job answered:
| יאבד יום אולד בו והלילה אמר הרה גבר׃ | 3 |
“Let the day perish in which I was born, the night which said, ‘There is a boy conceived.’
| היום ההוא יהי חשך אל ידרשהו אלוה ממעל ואל תופע עליו נהרה׃ | 4 |
Let that day be darkness. Don’t let God from above seek for it, neither let the light shine on it.
| יגאלהו חשך וצלמות תשכן עליו עננה יבעתהו כמרירי יום׃ | 5 |
Let darkness and the shadow of death claim it for their own. Let a cloud dwell on it. Let all that makes the day black terrify it.
| הלילה ההוא יקחהו אפל אל יחד בימי שנה במספר ירחים אל יבא׃ | 6 |
As for that night, let thick darkness seize on it. Let it not rejoice among the days of the year. Let it not come into the number of the months.
| הנה הלילה ההוא יהי גלמוד אל תבא רננה בו׃ | 7 |
Behold, let that night be barren. Let no joyful voice come therein.
| יקבהו אררי יום העתידים ערר לויתן׃ | 8 |
Let them curse it who curse the day, who are ready to rouse up leviathan.
| יחשכו כוכבי נשפו יקו לאור ואין ואל יראה בעפעפי שחר׃ | 9 |
Let the stars of its twilight be dark. Let it look for light, but have none, neither let it see the eyelids of the morning,
| כי לא סגר דלתי בטני ויסתר עמל מעיני׃ | 10 |
because it didn’t shut up the doors of my mother’s womb, nor did it hide trouble from my eyes.
| למה לא מרחם אמות מבטן יצאתי ואגוע׃ | 11 |
“Why didn’t I die from the womb? Why didn’t I give up the spirit when my mother bore me?
| מדוע קדמוני ברכים ומה שדים כי אינק׃ | 12 |
Why did the knees receive me? Or why the breast, that I should nurse?
| כי עתה שכבתי ואשקוט ישנתי אז ינוח לי׃ | 13 |
For now I should have lain down and been quiet. I should have slept, then I would have been at rest,
| עם מלכים ויעצי ארץ הבנים חרבות למו׃ | 14 |
with kings and counselors of the earth, who built up waste places for themselves;
| או עם שרים זהב להם הממלאים בתיהם כסף׃ | 15 |
or with princes who had gold, who filled their houses with silver;
| או כנפל טמון לא אהיה כעללים לא ראו אור׃ | 16 |
or as a hidden untimely birth I had not been, as infants who never saw light.
| שם רשעים חדלו רגז ושם ינוחו יגיעי כח׃ | 17 |
There the wicked cease from troubling. There the weary are at rest.
| יחד אסירים שאננו לא שמעו קול נגש׃ | 18 |
There the prisoners are at ease together. They don’t hear the voice of the taskmaster.
| קטן וגדול שם הוא ועבד חפשי מאדניו׃ | 19 |
The small and the great are there. The servant is free from his master.
| למה יתן לעמל אור וחיים למרי נפש׃ | 20 |
“Why is light given to him who is in misery, life to the bitter in soul,
| המחכים למות ואיננו ויחפרהו ממטמונים׃ | 21 |
who long for death, but it doesn’t come; and dig for it more than for hidden treasures,
| השמחים אלי גיל ישישו כי ימצאו קבר׃ | 22 |
who rejoice exceedingly, and are glad, when they can find the grave?
| לגבר אשר דרכו נסתרה ויסך אלוה בעדו׃ | 23 |
Why is light given to a man whose way is hidden, whom God has hedged in?
| כי לפני לחמי אנחתי תבא ויתכו כמים שאגתי׃ | 24 |
For my sighing comes before I eat. My groanings are poured out like water.
| כי פחד פחדתי ויאתיני ואשר יגרתי יבא לי׃ | 25 |
For the thing which I fear comes on me, that which I am afraid of comes to me.
| לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי ויבא רגז׃ | 26 |
I am not at ease, neither am I quiet, neither do I have rest; but trouble comes.”
