איוב 3

1 אחרי כן פתח איוב את פיהו ויקלל את יומו׃

After this Job opened his mouth, and cursed his day.

2 ויען איוב ויאמר׃

And Job spoke, and said,

3 יאבד יום אולד בו והלילה אמר הרה גבר׃

Let the day perish in which I was born, and the night [in which] it was said, There is a man child conceived.

4 היום ההוא יהי חשך אל ידרשהו אלוה ממעל ואל תופע עליו נהרה׃

Let that day be darkness; let not God regard it from above, neither let the light shine upon it.

5 יגאלהו חשך וצלמות תשכן עליו עננה יבעתהו כמרירי יום׃

Let darkness and the shades of death stain it; let a cloud dwell upon it; let the blackness of the day terrify it.

6 הלילה ההוא יקחהו אפל אל יחד בימי שנה במספר ירחים אל יבא׃

As [for] that night, let darkness seize upon it; let it not be joined to the days of the year, let it not come into the number of the months.

7 הנה הלילה ההוא יהי גלמוד אל תבא רננה בו׃

Lo, let that night be solitary, let no joyful voice come therein.

8 יקבהו אררי יום העתידים ערר לויתן׃

Let them curse it that curse the day, who are ready to raise up their mourning.

9 יחשכו כוכבי נשפו יקו לאור ואין ואל יראה בעפעפי שחר׃

Let the stars of its twilight be dark; let it look for light, but [have] none; neither let it see the dawning of the day:

10 כי לא סגר דלתי בטני ויסתר עמל מעיני׃

Because it prevented not my birth, nor hid sorrow from my eyes.

11 למה לא מרחם אמות מבטן יצאתי ואגוע׃

Why died I not from the womb? [why] did I [not] expire at the time of my birth?

12 מדוע קדמוני ברכים ומה שדים כי אינק׃

Why did the knees receive me? or why the breasts that I should be nursed?

13 כי עתה שכבתי ואשקוט ישנתי אז ינוח לי׃

For now should I have lain still and been quiet, I should have slept: then had I been at rest,

14 עם מלכים ויעצי ארץ הבנים חרבות למו׃

With kings and counselors of the earth, who built desolate places for themselves;

15 או עם שרים זהב להם הממלאים בתיהם כסף׃

Or with princes that had gold, who filled their houses with silver:

16 או כנפל טמון לא אהיה כעללים לא ראו אור׃

Or as a hidden untimely birth I had not been; as infants [which] never saw light.

17 שם רשעים חדלו רגז ושם ינוחו יגיעי כח׃

There the wicked cease [from] troubling; and there the weary are at rest.

18 יחד אסירים שאננו לא שמעו קול נגש׃

[There] the prisoners rest together; they hear not the voice of the oppressor.

19 קטן וגדול שם הוא ועבד חפשי מאדניו׃

The small and great are there; and the servant [is] free from his master.

20 למה יתן לעמל אור וחיים למרי נפש׃

Why is light given to him that is in misery, and life to the bitter [in] soul;

21 המחכים למות ואיננו ויחפרהו ממטמונים׃

Who long for death, but it [cometh] not; and dig for it more than for hid treasures;

22 השמחים אלי גיל ישישו כי ימצאו קבר׃

Who rejoice exceedingly, [and] are glad, when they can find the grave?

23 לגבר אשר דרכו נסתרה ויסך אלוה בעדו׃

[Why is light given] to a man whose way is hid, and whom God hath hedged in?

24 כי לפני לחמי אנחתי תבא ויתכו כמים שאגתי׃

For my sighing cometh before I eat, and my roarings are poured out like the waters.

25 כי פחד פחדתי ויאתיני ואשר יגרתי יבא לי׃

For the thing which I greatly feared hath come upon me, and that which I dreaded hath come to me.

26 לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי ויבא רגז׃

I was not in safety, neither had I rest, neither was I quiet; yet trouble came.