איוב 3
| אחרי כן פתח איוב את פיהו ויקלל את יומו׃ | 1 |
After this, Job opened his mouth and cursed the day he was born.
| ויען איוב ויאמר׃ | 2 |
He said,
| יאבד יום אולד בו והלילה אמר הרה גבר׃ | 3 |
“May the day on which I was born perish, the night that said, 'A boy has been conceived.'
| היום ההוא יהי חשך אל ידרשהו אלוה ממעל ואל תופע עליו נהרה׃ | 4 |
May that day be dark; may not God from above call it to mind, neither may the sun shine on it.
| יגאלהו חשך וצלמות תשכן עליו עננה יבעתהו כמרירי יום׃ | 5 |
May darkness and the shadow of death claim it for their own. May a cloud live over it; may everything that makes the day black truly terrify it.
| הלילה ההוא יקחהו אפל אל יחד בימי שנה במספר ירחים אל יבא׃ | 6 |
As for that night, may thick darkness seize it. May it not rejoice among the days of the year; may it not come into the number of the months.
| הנה הלילה ההוא יהי גלמוד אל תבא רננה בו׃ | 7 |
See, may that night be barren; may no joyful voice come into it.
| יקבהו אררי יום העתידים ערר לויתן׃ | 8 |
May they curse that day, those who know how to wake up Leviathan.
| יחשכו כוכבי נשפו יקו לאור ואין ואל יראה בעפעפי שחר׃ | 9 |
May the stars of that day's dawn be dark. May that day look for light, but find none; neither may it see the eyelids of the dawn,
| כי לא סגר דלתי בטני ויסתר עמל מעיני׃ | 10 |
because it did not shut up the doors of my mother's womb, and because it did not hide trouble from my eyes.
| למה לא מרחם אמות מבטן יצאתי ואגוע׃ | 11 |
Why did I not die when I came out from the womb? Why did I not give up my spirit when my mother bore me?
| מדוע קדמוני ברכים ומה שדים כי אינק׃ | 12 |
Why did her knees welcome me? Why did her breasts receive me so that I should suck?
| כי עתה שכבתי ואשקוט ישנתי אז ינוח לי׃ | 13 |
For now I would have been lying down quietly. I would have slept and been at rest
| עם מלכים ויעצי ארץ הבנים חרבות למו׃ | 14 |
with kings and counselors of the earth, who built up tombs for themselves that are now in ruins.
| או עם שרים זהב להם הממלאים בתיהם כסף׃ | 15 |
Or I would have been lying with princes who once had gold, who had filled their houses with silver.
| או כנפל טמון לא אהיה כעללים לא ראו אור׃ | 16 |
Or perhaps I would have been stillborn, like infants that never see the light.
| שם רשעים חדלו רגז ושם ינוחו יגיעי כח׃ | 17 |
There the wicked cease from trouble; there the weary are at rest.
| יחד אסירים שאננו לא שמעו קול נגש׃ | 18 |
There the prisoners are at ease together; they do not hear the voice of the slave driver.
| קטן וגדול שם הוא ועבד חפשי מאדניו׃ | 19 |
Both small and great people are there; the servant is free from his master there.
| למה יתן לעמל אור וחיים למרי נפש׃ | 20 |
Why is light given to him who is in misery? Why is life given to the one who is bitter in soul,
| המחכים למות ואיננו ויחפרהו ממטמונים׃ | 21 |
to one who longs for death without it coming; to one who digs for death more than for hidden treasure?
| השמחים אלי גיל ישישו כי ימצאו קבר׃ | 22 |
Why is light given to one who rejoices very much and is glad when he finds the grave?
| לגבר אשר דרכו נסתרה ויסך אלוה בעדו׃ | 23 |
Why is light given to a man whose way is hidden, a man whom God has hedged in?
| כי לפני לחמי אנחתי תבא ויתכו כמים שאגתי׃ | 24 |
For my sighing happens instead of eating; my groaning is poured out like water.
| כי פחד פחדתי ויאתיני ואשר יגרתי יבא לי׃ | 25 |
For the thing that I feared has come on me; what I was afraid of has come to me.
| לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי ויבא רגז׃ | 26 |
I am not at ease, I am not quiet, and I have no rest; trouble comes instead.”
