איוב 3
| אחרי כן פתח איוב את פיהו ויקלל את יומו׃ | 1 |
At length Job opened his mouth, and cursed the day of his birth.
| ויען איוב ויאמר׃ | 2 |
And Job spake and said:
| יאבד יום אולד בו והלילה אמר הרה גבר׃ | 3 |
Perish the day in which I was born, and the night which said, “A man-child is conceived!”
| היום ההוא יהי חשך אל ידרשהו אלוה ממעל ואל תופע עליו נהרה׃ | 4 |
Let that day be darkness; Let not God seek it from above; Yea, let not the light shine upon it!
| יגאלהו חשך וצלמות תשכן עליו עננה יבעתהו כמרירי יום׃ | 5 |
Let darkness and the shadow of death redeem it; Let a cloud dwell upon it; Let whatever darkeneth the day terrify it!
| הלילה ההוא יקחהו אפל אל יחד בימי שנה במספר ירחים אל יבא׃ | 6 |
As for that night, let darkness seize upon it; Let it not rejoice among the days of the year; Let it not come into the number of the months!
| הנה הלילה ההוא יהי גלמוד אל תבא רננה בו׃ | 7 |
O let that night be unfruitful! Let there be in it no voice of joy;
| יקבהו אררי יום העתידים ערר לויתן׃ | 8 |
Let them that curse the day curse it, Who are skilful to stir up the leviathan!
| יחשכו כוכבי נשפו יקו לאור ואין ואל יראה בעפעפי שחר׃ | 9 |
Let the stars of its twilight be darkened; Let it long for light, and have none; Neither let it see the eyelashes of the morning!
| כי לא סגר דלתי בטני ויסתר עמל מעיני׃ | 10 |
Because it shut not up the doors of my mother's womb, And hid not trouble from mine eyes.
| למה לא מרחם אמות מבטן יצאתי ואגוע׃ | 11 |
Why died I not at my birth? Why did I not expire when I came forth from the womb?
| מדוע קדמוני ברכים ומה שדים כי אינק׃ | 12 |
Why did the knees receive me, And why the breasts, that I might suck?
| כי עתה שכבתי ואשקוט ישנתי אז ינוח לי׃ | 13 |
For now should I lie down and be quiet; I should sleep; then should I be at rest,
| עם מלכים ויעצי ארץ הבנים חרבות למו׃ | 14 |
With kings and counsellors of the earth, Who built up for themselves—ruins!
| או עם שרים זהב להם הממלאים בתיהם כסף׃ | 15 |
Or with princes that had gold, And filled their houses with silver;
| או כנפל טמון לא אהיה כעללים לא ראו אור׃ | 16 |
Or, as a hidden untimely birth, I had perished; As infants which never saw the light.
| שם רשעים חדלו רגז ושם ינוחו יגיעי כח׃ | 17 |
There the wicked cease from troubling; There the weary are at rest.
| יחד אסירים שאננו לא שמעו קול נגש׃ | 18 |
There the prisoners rest together; They hear not the voice of the oppressor.
| קטן וגדול שם הוא ועבד חפשי מאדניו׃ | 19 |
The small and the great are there, And the servant is free from his master.
| למה יתן לעמל אור וחיים למרי נפש׃ | 20 |
Why giveth He light to him that is in misery, And life to the bitter in soul,
| המחכים למות ואיננו ויחפרהו ממטמונים׃ | 21 |
Who long for death, and it cometh not, And dig for it more than for hid treasures;
| השמחים אלי גיל ישישו כי ימצאו קבר׃ | 22 |
Who rejoice exceedingly, Yea, exult, when they can find a grave?
| לגבר אשר דרכו נסתרה ויסך אלוה בעדו׃ | 23 |
Why is light given to a man from whom the way is hid, And whom God hath hedged in?
| כי לפני לחמי אנחתי תבא ויתכו כמים שאגתי׃ | 24 |
For my sighing cometh before I eat, And my groans are poured out like water.
| כי פחד פחדתי ויאתיני ואשר יגרתי יבא לי׃ | 25 |
For that which I dread overtaketh me; That at which I shudder cometh upon me.
| לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי ויבא רגז׃ | 26 |
I have no peace, nor quiet, nor respite: Misery cometh upon me continually.
