איוב 3

1 אחרי כן פתח איוב את פיהו ויקלל את יומו׃

After this opened Job his mouth, and cursed his day.

2 ויען איוב ויאמר׃

And Job answered and said:

3 יאבד יום אולד בו והלילה אמר הרה גבר׃

Let the day perish wherein I was born, And the night which said, There is a man-child conceived.

4 היום ההוא יהי חשך אל ידרשהו אלוה ממעל ואל תופע עליו נהרה׃

Let that day be darkness; Let not God from above seek for it, Neither let the light shine upon it.

5 יגאלהו חשך וצלמות תשכן עליו עננה יבעתהו כמרירי יום׃

Let darkness and the shadow of death claim it for their own; Let a cloud dwell upon it; Let all that maketh black the day terrify it.

6 הלילה ההוא יקחהו אפל אל יחד בימי שנה במספר ירחים אל יבא׃

As for that night, let thick darkness seize upon it: Let it not rejoice among the days of the year; Let it not come into the number of the months.

7 הנה הלילה ההוא יהי גלמוד אל תבא רננה בו׃

Lo, let that night be barren; Let no joyful voice come therein.

8 יקבהו אררי יום העתידים ערר לויתן׃

Let them curse it that curse the day, Who are ready to rouse up leviathan.

9 יחשכו כוכבי נשפו יקו לאור ואין ואל יראה בעפעפי שחר׃

Let the stars of the twilight thereof be dark: Let it look for light, but have none; Neither let it behold the eyelids of the morning:

10 כי לא סגר דלתי בטני ויסתר עמל מעיני׃

Because it shut not up the doors of my [mother’s] womb, Nor hid trouble from mine eyes.

11 למה לא מרחם אמות מבטן יצאתי ואגוע׃

Why died I not from the womb? Why did I not give up the ghost when my mother bare me?

12 מדוע קדמוני ברכים ומה שדים כי אינק׃

Why did the knees receive me? Or why the breasts, that I should suck?

13 כי עתה שכבתי ואשקוט ישנתי אז ינוח לי׃

For now should I have lain down and been quiet; I should have slept; then had I been at rest,

14 עם מלכים ויעצי ארץ הבנים חרבות למו׃

With kings and counsellors of the earth, Who built up waste places for themselves;

15 או עם שרים זהב להם הממלאים בתיהם כסף׃

Or with princes that had gold, Who filled their houses with silver:

16 או כנפל טמון לא אהיה כעללים לא ראו אור׃

Or as a hidden untimely birth I had not been, As infants that never saw light.

17 שם רשעים חדלו רגז ושם ינוחו יגיעי כח׃

There the wicked cease from troubling; And there the weary are at rest.

18 יחד אסירים שאננו לא שמעו קול נגש׃

There the prisoners are at ease together; They hear not the voice of the taskmaster.

19 קטן וגדול שם הוא ועבד חפשי מאדניו׃

The small and the great are there: And the servant is free from his master.

20 למה יתן לעמל אור וחיים למרי נפש׃

Wherefore is light given to him that is in misery, And life unto the bitter in soul;

21 המחכים למות ואיננו ויחפרהו ממטמונים׃

Who long for death, but it cometh not, And dig for it more than for hid treasures;

22 השמחים אלי גיל ישישו כי ימצאו קבר׃

Who rejoice exceedingly, And are glad, when they can find the grave?

23 לגבר אשר דרכו נסתרה ויסך אלוה בעדו׃

[Why is light given] to a man whose way is hid, And whom God hath hedged in?

24 כי לפני לחמי אנחתי תבא ויתכו כמים שאגתי׃

For my sighing cometh before I eat, And my groanings are poured out like water.

25 כי פחד פחדתי ויאתיני ואשר יגרתי יבא לי׃

For the thing which I fear cometh upon me, And that which I am afraid of cometh unto me.

26 לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי ויבא רגז׃

I am not at ease, neither am I quiet, neither have I rest; But trouble cometh.