איוב 29
| ויסף איוב שאת משלו ויאמר׃ | 1 |
Addidit quoque Iob, assumens parabolam suam, et dixit:
| מי יתנני כירחי קדם כימי אלוה ישמרני׃ | 2 |
Quis mihi tribuat, ut sim iuxta menses pristinos secundum dies, quibus Deus custodiebat me?
| בהלו נרו עלי ראשי לאורו אלך חשך׃ | 3 |
Quando splendebat lucerna eius super caput meum, et ad lumen eius ambulabam in tenebris?
| כאשר הייתי בימי חרפי בסוד אלוה עלי אהלי׃ | 4 |
Sicut fui in diebus adolescentiæ meæ, quando secreto Deus erat in tabernaculo meo?
| בעוד שדי עמדי סביבותי נערי׃ | 5 |
Quando erat Omnipotens mecum: et in circuitu meo pueri mei?
| ברחץ הליכי בחמה וצור יצוק עמדי פלגי שמן׃ | 6 |
Quando lavabam pedes meos butyro, et petra fundebat mihi rivos olei?
| בצאתי שער עלי קרת ברחוב אכין מושבי׃ | 7 |
Quando procedebam ad portam civitatis, et in platea parabant cathedram mihi?
| ראוני נערים ונחבאו וישישים קמו עמדו׃ | 8 |
Videbant me iuvenes, et abscondebantur: et senes assurgentes stabant.
| שרים עצרו במלים וכף ישימו לפיהם׃ | 9 |
Principes cessabant loqui, et digitum superponebant ori suo.
| קול נגידים נחבאו ולשונם לחכם דבקה׃ | 10 |
Vocem suam cohibebant duces, et lingua eorum gutturi suo adhærebat.
| כי אזן שמעה ותאשרני ועין ראתה ותעידני׃ | 11 |
Auris audiens beatificabat me, et oculus videns testimonium reddebat mihi.
| כי אמלט עני משוע ויתום ולא עזר לו׃ | 12 |
Eo quod liberassem pauperem vociferantem, et pupillum, cui non esset adiutor.
| ברכת אבד עלי תבא ולב אלמנה ארנן׃ | 13 |
Benedictio perituri super me veniebat, et cor viduæ consolatus sum.
| צדק לבשתי וילבשני כמעיל וצניף משפטי׃ | 14 |
Iustitia indutus sum: et vestivi me, sicut vestimento et diademate, iudicio meo.
| עינים הייתי לעור ורגלים לפסח אני׃ | 15 |
Oculus fui cæco, et pes claudo.
| אב אנכי לאביונים ורב לא ידעתי אחקרהו׃ | 16 |
Pater eram pauperum: et causam quam nesciebam, diligentissime investigabam.
| ואשברה מתלעות עול ומשניו אשליך טרף׃ | 17 |
Conterebam molas iniqui, et de dentibus illius auferebam prædam.
| ואמר עם קני אגוע וכחול ארבה ימים׃ | 18 |
Dicebamque: In nidulo meo moriar, et sicut palma multiplicabo dies.
| שרשי פתוח אלי מים וטל ילין בקצירי׃ | 19 |
Radix mea aperta est secus aquas, et ros morabitur in messione mea.
| כבודי חדש עמדי וקשתי בידי תחליף׃ | 20 |
Gloria mea semper innovabitur, et arcus meus in manu mea instaurabitur.
| לי שמעו ויחלו וידמו למו עצתי׃ | 21 |
Qui me audiebant, expectabant sententiam, et intenti tacebant ad consilium meum.
| אחרי דברי לא ישנו ועלימו תטף מלתי׃ | 22 |
Verbis meis addere nihil audebant, et super illos stillabat eloquium meum.
| ויחלו כמטר לי ופיהם פערו למלקוש׃ | 23 |
Expectabant me sicut pluviam, et os suum aperiebant quasi ad imbrem serotinum.
| אשחק אלהם לא יאמינו ואור פני לא יפילון׃ | 24 |
Siquando ridebam ad eos, non credebant, et lux vultus mei non cadebat in terram.
| אבחר דרכם ואשב ראש ואשכון כמלך בגדוד כאשר אבלים ינחם׃ | 25 |
Si voluissem ire ad eos, sedebam primus: cumque sederem quasi rex, circumstante exercitu, eram tamen mœrentium consolator.
