איוב 29

1 ויסף איוב שאת משלו ויאמר׃

Und Hiob fuhr in dem Vortrag seiner Sprüche fort und sprach:

2 מי יתנני כירחי קדם כימי אלוה ישמרני׃

Wer gibt mir die vorigen Monate zurück und die Tage, in welchen Gott mich behütete?

3 בהלו נרו עלי ראשי לאורו אלך חשך׃

als seine Leuchte über meinem Haupte schien und ich in seinem Lichte durch das Dunkel ging;

4 כאשר הייתי בימי חרפי בסוד אלוה עלי אהלי׃

wie ich in den Tagen meines Herbstes vertrauten Umgang mit Gott bei meinem Zelte pflog;

5 בעוד שדי עמדי סביבותי נערי׃

als der Allmächtige noch mit mir war und meine Knaben um mich her;

6 ברחץ הליכי בחמה וצור יצוק עמדי פלגי שמן׃

da ich meine Tritte in Milch badete und der Fels neben mir Öl in Strömen goß;

7 בצאתי שער עלי קרת ברחוב אכין מושבי׃

als ich noch zum Tore ging, zur Stadt hinauf, und meinen Sitz auf dem Markt aufstellte.

8 ראוני נערים ונחבאו וישישים קמו עמדו׃

Wenn mich die Knaben sahen, so verbargen sie sich, die Greise standen auf und blieben stehen.

9 שרים עצרו במלים וכף ישימו לפיהם׃

Die Fürsten hörten auf zu reden und legten die Hand auf den Mund.

10 קול נגידים נחבאו ולשונם לחכם דבקה׃

Die Stimme der Vornehmen stockte, und ihre Zunge klebte am Gaumen.

11 כי אזן שמעה ותאשרני ועין ראתה ותעידני׃

Wessen Ohr mich hörte, der pries mich glücklich, und wessen Auge mich sah, der stimmte mir zu.

12 כי אמלט עני משוע ויתום ולא עזר לו׃

Denn ich rettete den Elenden, der da schrie, und das Waislein, das keinen Helfer hatte.

13 ברכת אבד עלי תבא ולב אלמנה ארנן׃

Der Segen des Verlorenen kam über mich, und ich machte das Herz der Witwe jauchzen.

14 צדק לבשתי וילבשני כמעיל וצניף משפטי׃

Gerechtigkeit zog ich an, und sie bekleidete mich, mein Talar und Turban war das Recht.

15 עינים הייתי לעור ורגלים לפסח אני׃

Ich war des Blinden Auge und des Lahmen Fuß.

16 אב אנכי לאביונים ורב לא ידעתי אחקרהו׃

Ich war des Armen Vater; und die Streitsache, die ich nicht kannte, untersuchte ich.

17 ואשברה מתלעות עול ומשניו אשליך טרף׃

Ich zerbrach die Stockzähne des Ungerechten und riß ihm den Raub aus den Zähnen.

18 ואמר עם קני אגוע וכחול ארבה ימים׃

Und so dachte ich, ich würde mit meinem Neste sterben und wie der Phönix viele Tage erleben.

19 שרשי פתוח אלי מים וטל ילין בקצירי׃

Meine Wurzel war an Wassern ausgebreitet, und der Tau übernachtete auf meinem Zweig.

20 כבודי חדש עמדי וקשתי בידי תחליף׃

Meine Herrlichkeit erneuerte sich bei mir, und mein Bogen verjüngte sich in meiner Hand.

21 לי שמעו ויחלו וידמו למו עצתי׃

Auf mich hörte und wartete man und lauschte stillschweigend auf meinen Rat.

22 אחרי דברי לא ישנו ועלימו תטף מלתי׃

Auf meine Rede folgte kein Widerspruch, und meine Worte träufelten auf sie.

23 ויחלו כמטר לי ופיהם פערו למלקוש׃

Sie harrten auf mich, wie das Erdreich auf einen Regen, und sperrten ihren Mund auf, wie nach einem Spätregen.

24 אשחק אלהם לא יאמינו ואור פני לא יפילון׃

Lächelte ich sie an, so konnten sie es kaum glauben, und das Licht meines Angesichts konnten sie nicht verdunkeln.

25 אבחר דרכם ואשב ראש ואשכון כמלך בגדוד כאשר אבלים ינחם׃

Ich prüfte ihren Weg und saß oben an und wohnte wie ein König unter dem Volke, wie einer, der die Traurigen tröstet.