איוב 29
| ויסף איוב שאת משלו ויאמר׃ | 1 |
Job prit de nouveau la parole sous forme sentencieuse et dit:
| מי יתנני כירחי קדם כימי אלוה ישמרני׃ | 2 |
Oh! Que ne puis-je être comme aux mois du passé, Comme aux jours où Dieu me gardait,
| בהלו נרו עלי ראשי לאורו אלך חשך׃ | 3 |
Quand sa lampe brillait sur ma tête, Et que sa lumière me guidait dans les ténèbres!
| כאשר הייתי בימי חרפי בסוד אלוה עלי אהלי׃ | 4 |
Que ne suis-je comme aux jours de ma vigueur, Où Dieu veillait en ami sur ma tente,
| בעוד שדי עמדי סביבותי נערי׃ | 5 |
Quand le Tout-Puissant était encore avec moi, Et que mes enfants m’entouraient;
| ברחץ הליכי בחמה וצור יצוק עמדי פלגי שמן׃ | 6 |
Quand mes pieds se baignaient dans la crème Et que le rocher répandait près de moi des ruisseaux d’huile!
| בצאתי שער עלי קרת ברחוב אכין מושבי׃ | 7 |
Si je sortais pour aller à la porte de la ville, Et si je me faisais préparer un siège dans la place,
| ראוני נערים ונחבאו וישישים קמו עמדו׃ | 8 |
Les jeunes gens se retiraient à mon approche, Les vieillards se levaient et se tenaient debout.
| שרים עצרו במלים וכף ישימו לפיהם׃ | 9 |
Les princes arrêtaient leurs discours, Et mettaient la main sur leur bouche;
| קול נגידים נחבאו ולשונם לחכם דבקה׃ | 10 |
La voix des chefs se taisait, Et leur langue s’attachait à leur palais.
| כי אזן שמעה ותאשרני ועין ראתה ותעידני׃ | 11 |
L’oreille qui m’entendait me disait heureux, L’œil qui me voyait me rendait témoignage;
| כי אמלט עני משוע ויתום ולא עזר לו׃ | 12 |
Car je sauvais le pauvre qui implorait du secours, Et l’orphelin qui manquait d’appui.
| ברכת אבד עלי תבא ולב אלמנה ארנן׃ | 13 |
La bénédiction du malheureux venait sur moi; Je remplissais de joie le cœur de la veuve.
| צדק לבשתי וילבשני כמעיל וצניף משפטי׃ | 14 |
Je me revêtais de la justice et je lui servais de vêtement, J’avais ma droiture pour manteau et pour turban.
| עינים הייתי לעור ורגלים לפסח אני׃ | 15 |
J’étais l’œil de l’aveugle Et le pied du boiteux.
| אב אנכי לאביונים ורב לא ידעתי אחקרהו׃ | 16 |
J’étais le père des misérables, J’examinais la cause de l’inconnu;
| ואשברה מתלעות עול ומשניו אשליך טרף׃ | 17 |
Je brisais la mâchoire de l’injuste, Et j’arrachais de ses dents la proie.
| ואמר עם קני אגוע וכחול ארבה ימים׃ | 18 |
Alors je disais: Je mourrai dans mon nid, Mes jours seront abondants comme le sable;
| שרשי פתוח אלי מים וטל ילין בקצירי׃ | 19 |
L’eau pénétrera dans mes racines, La rosée passera la nuit sur mes branches;
| כבודי חדש עמדי וקשתי בידי תחליף׃ | 20 |
Ma gloire reverdira sans cesse, Et mon arc rajeunira dans ma main.
| לי שמעו ויחלו וידמו למו עצתי׃ | 21 |
On m’écoutait et l’on restait dans l’attente, On gardait le silence devant mes conseils.
| אחרי דברי לא ישנו ועלימו תטף מלתי׃ | 22 |
Après mes discours, nul ne répliquait, Et ma parole était pour tous une bienfaisante rosée;
| ויחלו כמטר לי ופיהם פערו למלקוש׃ | 23 |
Ils comptaient sur moi comme sur la pluie, Ils ouvraient la bouche comme pour une pluie du printemps.
| אשחק אלהם לא יאמינו ואור פני לא יפילון׃ | 24 |
Je leur souriais quand ils perdaient courage, Et l’on ne pouvait chasser la sérénité de mon front.
| אבחר דרכם ואשב ראש ואשכון כמלך בגדוד כאשר אבלים ינחם׃ | 25 |
J’aimais à aller vers eux, et je m’asseyais à leur tête; J’étais comme un roi au milieu d’une troupe, Comme un consolateur auprès des affligés.
