< איוב 29 >

ויסף איוב שאת משלו ויאמר׃ 1
Job again took up his parable, and said,
מי יתנני כירחי קדם כימי אלוה ישמרני׃ 2
“Oh that I were as in the months of old, as in the days when God watched over me;
בהלו נרו עלי ראשי לאורו אלך חשך׃ 3
when his lamp shone on my head, and by his light I walked through darkness,
כאשר הייתי בימי חרפי בסוד אלוה עלי אהלי׃ 4
as I was in my prime, when the friendship of God was in my tent,
בעוד שדי עמדי סביבותי נערי׃ 5
when the Almighty was yet with me, and my children were around me,
ברחץ הליכי בחמה וצור יצוק עמדי פלגי שמן׃ 6
when my steps were washed with butter, and the rock poured out streams of oil for me,
בצאתי שער עלי קרת ברחוב אכין מושבי׃ 7
when I went out to the city gate, when I prepared my seat in the street.
ראוני נערים ונחבאו וישישים קמו עמדו׃ 8
The young men saw me and hid themselves. The aged rose up and stood.
שרים עצרו במלים וכף ישימו לפיהם׃ 9
The princes refrained from talking, and laid their hand on their mouth.
קול נגידים נחבאו ולשונם לחכם דבקה׃ 10
The voice of the nobles was hushed, and their tongue stuck to the roof of their mouth.
כי אזן שמעה ותאשרני ועין ראתה ותעידני׃ 11
For when the ear heard me, then it blessed me, and when the eye saw me, it commended me,
כי אמלט עני משוע ויתום ולא עזר לו׃ 12
because I delivered the poor who cried, and the fatherless also, who had no one to help him,
ברכת אבד עלי תבא ולב אלמנה ארנן׃ 13
the blessing of him who was ready to perish came on me, and I caused the widow’s heart to sing for joy.
צדק לבשתי וילבשני כמעיל וצניף משפטי׃ 14
I put on righteousness, and it clothed me. My justice was as a robe and a diadem.
עינים הייתי לעור ורגלים לפסח אני׃ 15
I was eyes to the blind, and feet to the lame.
אב אנכי לאביונים ורב לא ידעתי אחקרהו׃ 16
I was a father to the needy. I researched the cause of him whom I didn’t know.
ואשברה מתלעות עול ומשניו אשליך טרף׃ 17
I broke the jaws of the unrighteous and plucked the prey out of his teeth.
ואמר עם קני אגוע וכחול ארבה ימים׃ 18
Then I said, ‘I will die in my own house, I will count my days as the sand.
שרשי פתוח אלי מים וטל ילין בקצירי׃ 19
My root is spread out to the waters. The dew lies all night on my branch.
כבודי חדש עמדי וקשתי בידי תחליף׃ 20
My glory is fresh in me. My bow is renewed in my hand.’
לי שמעו ויחלו וידמו למו עצתי׃ 21
“Men listened to me, waited, and kept silence for my counsel.
אחרי דברי לא ישנו ועלימו תטף מלתי׃ 22
After my words they didn’t speak again. My speech fell on them.
ויחלו כמטר לי ופיהם פערו למלקוש׃ 23
They waited for me as for the rain. Their mouths drank as with the spring rain.
אשחק אלהם לא יאמינו ואור פני לא יפילון׃ 24
I smiled on them when they had no confidence. They didn’t reject the light of my face.
אבחר דרכם ואשב ראש ואשכון כמלך בגדוד כאשר אבלים ינחם׃ 25
I chose out their way, and sat as chief. I lived as a king in the army, as one who comforts the mourners.

< איוב 29 >