איוב 29

1 ויסף איוב שאת משלו ויאמר׃

Moreover, Job continued his parable, and said,

2 מי יתנני כירחי קדם כימי אלוה ישמרני׃

Oh that I were as [in] months past, as [in] the days [when] God preserved me;

3 בהלו נרו עלי ראשי לאורו אלך חשך׃

When his candle shined upon my head, [and when] by his light I walked [through] darkness;

4 כאשר הייתי בימי חרפי בסוד אלוה עלי אהלי׃

As I was in the days of my youth, when the secret of God [was] upon my tabernacle;

5 בעוד שדי עמדי סביבותי נערי׃

When the Almighty [was] yet with me, [when] my children [were] about me;

6 ברחץ הליכי בחמה וצור יצוק עמדי פלגי שמן׃

When I washed my steps with butter, and the rock poured me out rivers of oil;

7 בצאתי שער עלי קרת ברחוב אכין מושבי׃

When I went out to the gate through the city, [when] I prepared my seat in the street!

8 ראוני נערים ונחבאו וישישים קמו עמדו׃

The young men saw me, and hid themselves: and the aged arose, [and] stood up.

9 שרים עצרו במלים וכף ישימו לפיהם׃

The princes refrained talking, and laid [their] hand on their mouth.

10 קול נגידים נחבאו ולשונם לחכם דבקה׃

The nobles held their peace, and their tongue cleaved to the roof of their mouth.

11 כי אזן שמעה ותאשרני ועין ראתה ותעידני׃

When the ear heard [me], then it blessed me; and when the eye saw [me], it gave witness to me:

12 כי אמלט עני משוע ויתום ולא עזר לו׃

Because I delivered the poor that cried, and the fatherless, and [him that had] none to help him.

13 ברכת אבד עלי תבא ולב אלמנה ארנן׃

The blessing of him that was ready to perish came upon me: and I caused the widow's heart to sing for joy.

14 צדק לבשתי וילבשני כמעיל וצניף משפטי׃

I put on righteousness, and it clothed me: my judgment [was] as a robe and a diadem.

15 עינים הייתי לעור ורגלים לפסח אני׃

I was eyes to the blind, and feet [was] I to the lame.

16 אב אנכי לאביונים ורב לא ידעתי אחקרהו׃

I [was] a father to the poor: and the cause [which] I knew not I searched out.

17 ואשברה מתלעות עול ומשניו אשליך טרף׃

And I broke the jaws of the wicked, and plucked the spoil out of his teeth.

18 ואמר עם קני אגוע וכחול ארבה ימים׃

Then I said, I shall die in my nest, and I shall multiply [my] days as the sand.

19 שרשי פתוח אלי מים וטל ילין בקצירי׃

My root [was] spread out by the waters, and the dew lay all night upon my branch.

20 כבודי חדש עמדי וקשתי בידי תחליף׃

My glory [was] fresh in me, and my bow was renewed in my hand.

21 לי שמעו ויחלו וידמו למו עצתי׃

To me [men] gave ear, and waited, and kept silence at my counsel.

22 אחרי דברי לא ישנו ועלימו תטף מלתי׃

After my words they spoke not again; and my speech dropped upon them.

23 ויחלו כמטר לי ופיהם פערו למלקוש׃

And they waited for me as for the rain; and they opened their mouth wide [as] for the latter rain.

24 אשחק אלהם לא יאמינו ואור פני לא יפילון׃

[If] I laughed on them, they believed [it] not; and the light of my countenance they cast not down.

25 אבחר דרכם ואשב ראש ואשכון כמלך בגדוד כאשר אבלים ינחם׃

I chose out their way, and sat chief, and dwelt as a king in the army, as one [that] comforteth the mourners.